יומו של נשלט

אני כל כך מלא בשמחה ובחרדה בו זמנית, ואני לא בטוח בכלל למה. 

אחרי הרבה חיפושים ומאות קבצי קורות חיים שנשלחו מצאתי סוף סוף עבודה אמיתית… עבודה בתחום שלי. מעבדה שהולכת כמעט אחד לאחד עם כיוון ההתמחות שלי. ברגע שהזמינו אותי לראיון עבודה הרגשתי אופוריה. ועכשיו, שאני כבר חותם על החוזה… זה מרגיש כל כך אמיתי. זה כבר לא לעבור בדלתות מסתובבות של מוקדי שירות לקוחות או אולמות אירועים ולמלצר לאשכנזים מתנשאים. זה כאילו העבודה האמיתית הראשונה שלי. במקצוע שאני כבר שלוש שנים לומד אותו. זה מרגש ברמות. 

ובכל זאת, אני גם כל כך מלא בחרדה ולא ברור לי למה. אני משותק מפחד כל פעם שאני חושב על זה. אולי כי אני מרגיש שזה טוב מדי בשבילי? אולי כי אני מפחד לפשל? אין לי מושג. אבל אני פשוט לא יודע מה לחשוב