פעם הייתי כותבת לו את מחשבות הזימה שלי. הייתי משתדלת להעביר לכתב את כל מה שדמיינתי עליו וחשקתי בו, ושולחת לו, כדי שידע.
ידע כמה אני רוצה אותו- להיות שלו, להרגיש אותו.
ועכשיו מאד קשה לי.
כרגע, רוב הזמן, אין לי מחשבות זימה ממשיות, למרות שקריאה באתר ובאתרים אחרים אכן עוזרת לעורר קצת את המוח. אבל עדיין, יש בעיה. אני לא מהאנשים שמפנטזים על דמויות לא מוכרות, או רחוקות (כמו שחקנים ודומיהם). אני מפנטזת על זה שאני רוצה, או, אם אני יוצאת עם מישהו, עליו.
ועכשיו, הוא עדיין שם, בראש שלי, ואני יודעת שעדיף שלא, כרגע.
זה עדיין מכאיב מדי.
יודעת שעם הזמן זה יעבור, ואוכל לחזור להיות הסוטה שלמדתי (ועדיין לומדת) להכיר ולאהוב.
צובט אבל מדהים:
The Rolling Stones / Let It Bleed
1969 (כן כן)
מאחלת לכולם להרגיש קצת שמש על הפנים. מעלה פלאים את מצב הרוח 😄
לפני 18 שנים. 22 בפברואר 2006 בשעה 14:16