אוסף שטויות

לא יודעת אם כולם ככה, אבל מאז ומתמיד לימי השבוע היה אופי בעיני. כל יום והמיוחד בו, כל יום והדברים האופייניים לו. אני מניחה שזה התחיל מחוויות שצברתי כילדה, שגרמו לי לבסס את ההחלטה איזה יום הוא טוב ואיזה לא, והמשיך באותה צורה מאז.
אבל ימי רביעי... תמיד היו בעייתיים. בתקופות מסוימות בחיי הם היו מצויינים, ואז, בתקופות אחרות, הם היו נוראיים. זה ממש מוזר עכשיו שאני חושבת על זה, כי באמת לאורך השנים דברים שונים, טובים ורעים, מצאו להם שגרה לדבוק בה דווקא בימי רביעי.
בתקופה האחרונה ימי רביעי היו הימים בהם (לרוב) נפגשנו, וככאלה הם היו לא רק מצויינים, אלא גם מיוחדים.
כבר מהבוקר, גם אם קמתי בשש להגיע מוקדם לאוניברסיטה (אם, לא כש-), התמלאתי בציפייה.
עכשיו, באופן מפתיע, יום רביעי החליט לחשוף ברבים את פרצופו המכוער, ולרדת מדרגה ל'סתם יום שבא לפני יום חמישי' במקרה הטוב.

אז אני שמחה להכריז שיום רביעי של השבוע הזה תם ונשלם (ולא בלי דם יזע ודמעות. או שלא בעצם), מה שלא רק אומר שמחר יהיה טוב, אלא גם שהסופשבוע ממש כאן עוד רגע.
ואם יש משהו שאני מממששש צריכה, זה לצאת.
לבלות, לשתות, להקשיב למוסיקה. או בעצם: להנות.

סבלנות, עוד שניה יום שישי 😄

מוסיקה לטרום סופ"ש: משהו רגוע, אבל חושני ומעורר:
Santana / Santana III
שנת 1971

גרררררר של אלבום.