אוסף שטויות

...או כאן. ומכיוון שאין לי פסיכולוג, וצריך להוציא את זה איפשהו, כאן זו בחירה טובה- או גרועה- ככל השאר.

שלושה חודשים עברו.
שלושה חודשים וכאילו נצח, או לחילופין שניה.לפעמים אני בקושי יכולה לזכור את הימים שהיית כאן, ולפעמים אני בטוחה שראיתי אותך בזוית העין, אבל לא.
הייתי חושבת שזה יעבור עד עכשיו, אבל עדיין, בכל לילה, כשאני מנסה להרדם, את מתגנבת לתוך מחשבותיי, ויותר מהכל פשוט עצוב לי נורא.מצד אחד אני קצת מסתכלת על עצמי בזלזול, וחושבת לעצמי שאני סתם ילדה טיפשה, אבל מצד שני- פאק איט- אני עדיין בוכה כל פעם שאני חושבת עליך.
יש אנשים- או יצורים- או פשוט נשמות, שנכנסים לחיינו לזמן מסויים- קצר או ארוך- וכשהם הולכים, כמו שכולם חייבים ללכת בשלב מסויים, הם לוקחים איתם חתיכה מהלב שלנו. ואני מעדיפה לחשוב, גם ממרומי הציניות והסרקזם שלי, שאלה שלוקחים איתם את החתיכה הזו מליבנו, לא רק שתמיד יהיו שם במובן מסויים, אלא שיום אחד, בזמן אחר ובחיים אחרים (השטן הציני בראש שלי צוחק עלי כרגע בטענה שנהייתי יותר מדי ניו-אייג' בבת אחת)- עוד ניפגש.
וזה איכשהו מנחם, או לפחות מונע את תחושות החמצה, או יותר גרוע- חרטות.

And I Love Her / The Beatles

I give her all my love
That's all I do
And if you saw my love
You'd love her too
I love her

She gives me ev'rything
And tenderly
The kiss my lover brings
She brings to me
And I love her

A love like ours
Could never die
As long as I
Have you near me

Bright are the stars that shine
Dark is the sky
I know this love of mine
Will never die
And I love her

Bright are the stars that shine
Dark is the sky
I know this love of mine
Will never die
And I love her

בולשיט פלצני
אבל רגשות.

הבהרה צינית ונטולת יומרות: החתולה שלי מתה. אני עדיין מאד מתגעגעת אליה.
תגובות ציניות יזכו את שולחיהן בשאריות מניתוח הסירוס של החתול החדש.