פרולוג

Adonai Elah Elahin - אולי כי זה יותר קל? למי יש אנרגיה וזמן להתחיל הכול מחדש?
אולי כי זה מקום מוכר שמרגיש קצת בית?
אולי כי בני אדם הם יצורים של הרגלים וברגע שאנחנו מפתחים שגרה קשה לנו להשתחרר ממנה (גם אם מבינים שלא טוב לנו בה)?
אולי כי לפעמים כשכאב הוא כל מה שאתה יודע, זה יכול להיות מאתגר לחפש התנהגויות חלופיות?
אולי מעין "תסמונת שטוקהולם" שכזו?
אולי כי לפעמים יש אנשים עם נטייה לאופטימיות ואיתה באה התקווה הקטנה והכמוסה שאולי זה ישתנה ואולי הדברים הפעם יהיו אחרת?
אולי כי לפעמים גם הדרמה עלולה להיות מעט ממכרת?
ואולי אין לי מושג בכלל על מה אני מדברת.
קטונתי...
אולי...
רק אולי...


בכל מקרה, זה בסדר, כולנו חווינו תחושות דומות כאלה. אני מאמינה שהחוכמה היא לזהות אותן ולהיות מודעים ונראה שאתה עושה את זה יופי, וכמובן שחשוב ביותר לזכור לאהוב את עצמנו (או לפחות לעבוד על זה, על אהבה עצמית שלפעמים עלולה להיפגע ממצבים כגון אלו).

orshau​(אחר) - בכל ה"אולי" את צודקת, לחלוטין
במיוחד באתגר
הקטע הוא שלא פעם כן עברתי את המשוחה
חוויתי את מה שכל כך עשה לי את הטוב
פשוט אלה הן היו בשבילי כמו יהלומים, נקודות אור.
לא רוצה להשקיע את האנרגיות שלי במקומות שלא שווים את זה