פרולוג

ושוב, הכפתור להשמדה עצמית נלחץ אבל זאת לא לחיצה קטנה זה טאק טאק טאק טאק טאק טאק פיצוצים של לחיצות ברצף עליו

כאילו כמו תמיד אני מזמין את האסון

פותח את העיניים לרווחה רואה אותו בא

מחייך כמו מפגר

וכשהוא פוגע בי אני מתרסק למיליון רסיסים עד שהוא מגיע, עוד כשאני מסתכל על האופק ורואה אותו אני מחייך:) מחבק אותה חזק חזק כשהיא ישנה, מרגיש את הגוף הצנום שלה מתערבב עלי 

מתעורר בשבת ב7.30 8

כמו הקשיש שאני חחחחחחח

מסתכל עליה כשהיא עוד ישנה

מחייך

ובאותה שנייה החיוך יורד

אז.... למה כן: 

כשהיא מסתכלת לי בעיניים המילים מתבלבלות לי. 

היא גבוהה ממני בראש ושוקלת חצי מהמשקל שלי. 

אני בגיל של אבא שלה(שנתיים הפרש).

היא פליטה מאוקראינה (פאק זה מחרמן חחח) 

המבטא 🤤

אני מודע לכמות המחזרים שלה, והיא עדיין בוחרת בי. 

היא גרה צמוד אלי, אשכרה דלת יד 

למה לא: 

היא רק משחק, היא לא מה שאני צריך 

הבן שלי לא אוהב אותה 

האאא והיא עושה ציפורניים לגרושתי, עוד מלפני שהתגרשנו.... (מה אני מפגר????? אני עובד כל כך קשה על לשמור על היחסים הטובים אחרי הגירושים, למה אני עושה את זה שאני יודע שזה יפגע בה?? למה להרוס? הרי אני לא מאוהב בה, אני לא רוצה אותה לטווח ארוך 

ושוב, הכפתור להשמדה עצמית נלחץ 

יש לי עוד זמן לבטל 

הקרמה 

הפזל 

הקוסמוס

תמיד מסתדר, תמיד זה מגיע 

והשפע 

ועוד כיבוש 

ועוד גביע 

ועוד פרס

ואפילו גביעים על רק השתתפות 

ועוד ועוד ועוד 

וככול שתאכילו ככה ירעב

מזל שאין כמות מוגבלת בארון הפרסים

חבל שמרוב הגביעים והתעודות.... הדבר השווים באמת נדחקים, הולכים לאיבוד. מתלכלכים טיפה

מחכה לג'ק פוט

שיפגע בי בפעם השלישית כבר הברק!!! 

למה אתה מתפשר???

למה אתה הולך שוב למקום שאתה לא רוצה 

הרי היית שם

התחתנת איתה 

עזבת אותה. 

כאילו אתה מפחד, אבל יש לך את כל העתודות 

זה לא זה 

אז למה אתה מתפשר? 

מפחד מהלב? 

לא

לחוץ לזיין? 

לא

נמס ממול כל מחמאה? 

כן... אבל לא 

אז למה???? 

אני עצוב כי אין לי את מה שאני לא יודע שאני רוצה 

למה תמיד אני חוזר לזה 

אומר לעצמי בראש כזה שזה לא בריא לי

כמה אני מרגיש חרא אחרי זה 

אפילו כשאני בתוך ה"משחק" אני חושב על זה שהריקנות ממש פה... תגיע עוד מעט, והיא תישאר גם אחרי

אני ממשיך לשקר לעצמי 

לפחות אני לא פוגע באף אחד 

רק בעצמי

You know I'm not one to break promises

I don't wanna hurt you, but I need to breathe

At the end of it all, you're still my best friend

But there's something inside that I need to release

Which way is right, which way is wrong?

How do I say that I need to move on?

You know we're headed separate ways

And it feels like I am just too close to love you

There's nothing I can really say

I can't lie no more, I can't hide no more

Got to be true to myself

And it feels like I am just too close to love you

So I'll be on my way

You've given me more than I can return

Yet there's, oh, so much that you deserve

Nothing to say, nothing to do

I've nothing to give, I must live without you

You know we're heading separate ways

And it feels like I am just too close to love you

There's nothing I can really say

I can't lie no more, I can't hide no more

Got to be true to myself

And it feels like I am just too close to love you

So I'll be on my way

So I'll be on my way

And it feels like I am just too close to love you

There's nothing that I can really say

I can't lie no more, I can't hide no more

Got to be true to myself

And it feels like I am just too close to love you

So I'll be on my way

Alex clare- too close

תמיד אמרו לי שהיקום נתן את מה שאתה צריך ולא את מה שאת רוצה 

לא יודע 

רציתי להיות "נורמלי" רציתי להיות כמו שאמרו לי שאני צריך להיות

ביקשתי מה יקום את מה שחשבתי שאני צריך 

אבל פחדתי להיות נורמלי 

הכרחתי את עצמי 

כפיתי 

ניסיתי

האמנתי 

שיקרתי 

לא הצלחתי 

פגעתי 

נפגעתי 

נשרפתי 

ריסקתי 

מלקק את הפצעים

מחלים

אז מה לבקש שוב מהיקום?

כוסאמא של מי שגרם לי להאמין שהחיים הם סרט הוליוודי

אני לא יודע מאפיה להתחיל, אז פשוט אתחיל מהסוף

אחרי 7 שנים של נישואים, זה נגמר! לשמחתי?

אולי לא, אבל בהחלטה שלי כן.

מצד אחד נשרפתי מהידיעה שאני לא טוב לה, מצד שני אני מאושר מההרגשה שאני סוף סוף לא צריך להתבייש, להרגיש רע, להאמין שאני הוא שלא בסדר

ניסיתי לשתף אותה, ניסיתי לפתוח חריץ קטן למה שהיה חלק ממני במשך כל כך הרבה שנים

אבל תמיד נסתם לי הפה... "אוייי איכס, סוטה, לא רומה לשמוע, תעשה את זה לשרמוטות שלך!" " חולני, תתרחק ממני, הרסת הכל"

ואני נכבה

7 שנים!!!

7 שנים שאני מדבר איתה בשפת אהבה שלי, אני מתחיל איתה, מחמיא לה, נוגע, יוזם, מחזר

7שנים שהיא מדברת איתי את שפה האהבה שלה, מסדרת, מבשלת, מטפלת, רוחצת!, משרתת

איך לא הצלחנו? למה לא הצלחנו???

ולמה אמרת בכלל כן?? אז, באיטליה על האגם, בשכרון חושים בהצפת רגשות. אמרת אז כן

וזה לא שלא היו לך נורות הזערה, לא נורות! לא מנורות!! פרוז'קטורים עצומים אדומים כמו דם!

אבל את אכלת בעיניים פתוחות את השקרים שלי, השקרים  שכל כך רציתי שיהיו האמת, שיקרתי לעצמי יותר מששיקרתי לך

ושוב... ושוב....... ושוב... ושוב!!! ואני מתפתל על הרצפה! בוכה! מהלב, באמת.

נשברתי. הבנתי שאם אני רוצה להיות "נורמלי" נגמרו לי כל האופציות

הלכתי לטיפולים, לסדנאות, לשיחות ולמפגשים

עד שהחלטתי להתחיל לקחת כדורים, לשנות את הכימיה במוח, הרי יש שם משהו לא תקין שמפריע לי לנהל חיים "נורמלים"

והרופא הסביר לי הכל, קרא איתי את האלון ואפילו סימן במרקר את " משפחה שימו לב"

אבל את, ראית את הדרך הזאת שאני עומד לפניה כהתיקון שלי, ורק שלי 

נטשת

שבועות של הסתגלות ואז להעלות את המינון, ושוב ושוב!!! ואני מרגיש איך אני נכבה איך אני משתנה

אך אני לא מכיר את עצמי!! ואני אומר לך! אני מתחנן ליד! ולא מטפורית!!!! ואפילו לא הסתכלת על אלון, 8 חודשים אני מעלה עוד טיפה ועד טיפה את המינון

נטשת אותי, ובקור שלך הבנתי שלא משנה מה אעשה, את בעצמך לא מוכנה להשתנות

זה פייר?? למה? אפילו לטיפול הכי פשוט לא הסכמת מעולם ללכת

המסע היה קשה, אני יודע כמה שגם לה אפילו המסע שלה יותר כאב

שיקרתי לה, הסתרתי ממנה את הצדדים האחרים שלי, כי באמת רציתי להעלים אותם, להשקיט ולהרדים

להיות "נורמלי"