אתמול ניסיתי ללכת לישון אבל בעיקר התהפכתי אחרי שקראתי ידיעה שהלחיצה אותי ולפחות בינתיים עוד לא התגלתה כאמת ואני מקווה שזה ישאר ככה.
קמתי בבוקר עם עצב גדול ושמעתי על האובדן של עוד 8 לוחמים אמיצים שנפלו בשביל שאני ואתם נוכל להגיע לעבודה ולהמשיך באיזשהי שגרה.
ואז הגעתי לעבודה והבוס החליט להפוך חצי חנות על הבוקר באחד הימים הכי עמוסים בשנה מה שאומר שמישהו גם היה צריך לסדר.
ולמרות שהראש שלי הרגיש בשלב הזה את עומק הדיסוננס הקוגניטיבי כמו פטיש אוויר לתוך הראש הפשלתי שרוולים והתחלתי לסדר.
וכך עבר לו היום בין מחשבות על עזה ומה קורה שם, למישהי שהייתה לי שיחה מפתיעה ולא צפויה איתה ותהיתי אם אשמע ממנה שוב, למבטים קצת מיואשים בבוטס של נשים שעוברות בסביבה שהחזירו אותי למקום שבו הייתה לי בת זוג שהייתה הולכת לקנות ושולחת לי תמונות שאבחר מה הכי עושה לי את זה עליה.
המוח הוא דבר מעניין הוא פשוט מקפץ קפיצות קוונטיות בין הווה לעבר בזמן שאתה עושה פעולה מכנית שמאפשרת לו פשוט להעלות דברים ושניה אחרי להיות במקום אחר לגמרי יש משהו באדפטביליות הזאת שגם מדהים וגם קצת מלחיץ אותי במובנים מסויימים.
ואז חזרתי הביתה תוהה מתי דברים ירגעו ואומר לעצמי שכבר התמודדתי עם הרבה דברים ושכדאי להכנס לפרופורציה.
המועקה הזאת בקצה של העורף בינתיים עוד שם מחכה לאיזה מגע קסם שיטיל איזה כישוף ויתיר את המשקולת שהיא מאלצת לסחוב...
&ab_channel=TheSmiths-Topic