ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 11 חודשים. 20 בדצמבר 2023 בשעה 1:20

כולנו שטים בים דינמי של הסתברויות.

לפעמים אנחנו מתחת לגלים 

לפעמים אנחנו גולשים עליהם באלגנטיות

בתוך השקט המדומה הזה

אפשר לשמוע צלילים שמהדהדים אקו 

של חלומות ומציאות ופנטזיה נמהלים אחד בשני כמו חלקים משלם. 

הגוף שלנו כמו הכדור יודע מתי לעשות סטופ ולנקות את עצמו, הכדור בעזרת קרום כדור הארץ והרי געש, והגוף בעזרת התודעה שלנו והדברים שאנחנו מכניסים לתוכו ושניהם חשובים באותה מידה. 

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להקשיב. 

המטרה של הנקיון הזה הוא מקום למשהו חדש לגדול. 

אני בוחר לתת לו...

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י