תמיד הייתי בנאדם שניסה לשמור בכל כוחו על אותנטיות בכל מה שאני עושה ומי שנמצא סביבי.
אם מדובר במוזיקה או אומנות אחרת או אפילו בבני אדם. התברכתי או קוללתי (כל אחד יקח את זה אחרת) בסוג של רדאר טבעי לזיהוי חוסר אותנטיות ופלסטיק.
וגם הייתי מהסוג שלא התחפש בפורים אף פעם כי לא ממש הבנתי מה הקטע כששאלו אותי למה התחפשתי התשובה תמיד הייתה לדני דין :-).
אף פעם לא אהבתי את הקונספט הכללי של מסכות, זה תמיד הרגיש לי כמו משהו קצת קריפי
והכל נכון עד לזוגיות מאוד משמעותית שהייתה לי שבה לזוגתי היתה חיבה לכאב במיניות.
בגלל שאני בן זוג שחיי בשביל לעשות לה טוב בכל דרך אפשרית אבל היה לי ממש קשה בהתחלה לתת לה את מה שרצתה במובן הזה כי אני לא באמת נהנה להכאיב
חשבתי איך לעשות את זה ולא להרגיש רע או לא קשור לעצמי, ואז נזכרתי שהייתה לי מסכת סקי ישנה מאיזה צילום של סרט
ועשינו הסכם שאם היא בעניין של יותר אגרסיות שתקרא לפורץ והוא יבוא לעזור 😄 והדבר הזה עבד כמו קסם...
להפתעתי גיליתי שמספיק להיות עם המסכה בשביל לשנות את המנעד הרגיל שלי ולאפשר לי לעשות דברים שבאופן רגיל לא הייתי בנוח איתם
מה שהסב לה אושר לא מבוטל וגרם לי להכנס לדמות שאני מניח שיש בה גם חלקים שיש בי גם ככה ולא קיבלו ביטוי, וזה דבר סופר משחרר...
בקיצור החיים מראים לנו לפעמים ש never say never ושדברים שלא דיברו אליך אתמול כי לא הבנת אותם הופכים לסופר רלבנטים היום.
מיניות זה הדבר הכי משחרר שאני מכיר, ומסקרן אותי אם יש פה עוד כאלה שגילו אספקטים דומים על מסיכות ומיניות.
בכל מקרה שיהיה סופש נעים וכיפי
אני כבר בהודיה שהשיעול נחלש וחזרתי לתפקד...
&ab_channel=KevinCutler