לפעמים אני תוהה אם צריך לתרום את המוח שלי למכון ויצמן
אולי הם יבינו מה קורה שם.
עושה רושם שיש איזה בלבול ביו האקסונים לדנטריטים ולסינופסות
ומשהו שם מתעקש לעשות הפוך מכל מה שעובד עם ההגיון
המחשבות שלי נעות בין עצב על הנופלים
וחוסר תקוה מהממשלה הלא מתפקדת שלנו
לצורך לתפקד בעבודה ולהיות פרודקטיבי (שונא את המילה הזאת)
למחשבות הקינקיות מצד אחד ומחשבות על זוגיות מצד שני
כבר מזמן אני לא בטוח מה נכון, לנסות להתחיל זוגיות ונילית ולאט לאט לפתוח את עניין הקינק
או להכיר מישהי מפה שכבר מודעת להכל.
הדבר היחיד שאני בטוח לגביו שקשה למצוא את הריכוז לחשוב
כשאתה חיי במדינה שלוקחת אותך לרכבת הרים רגשית כל יום מחדש
בא לי לשלוט על שולטת (או נשלטת שנראית כמו שולטת)
הצחקתי את עצמי עם המשפט האחרון, יותר מהכל בא לי שמשהו ירגיש הדדי ואותנטי ונטול בולשיט.
הנה קטע של זאפה שגם מתאים לכלובי וגם ליום הזה...