ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 10 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 10:22

מדהים אותי כמה קל לייצר אצלי עניין 

כשאני מרגיש אותנטיות 

כשדברים קורים בקצב שלהם 

בלי להלחיץ 

כשאתה מונע מסקרנות נטו על הנפש שמולך.

והסקרנות מובילה אותי

ומתעתעת בי כי המוח הוא הוא מנגנון 

ומנגנון שבנוי לנתח תבניות וכשחלקים חסרים לו,

הוא נוטה להשלים לבד את התמונה

והלב רעב למשהו שיתניע אותו למקומות טובים ומעניינים

והגוף, הוא מחכה להרגיש ולגעת...

יש אנשים שאני מרגיש שמסוגלים

לגעת בי גם מרחוק. 

תמיד משהו בפגישה עם אנשים כאלה 

מציתה בי משהו שמעורר אותי 

ואני ממש אוהב את ההרגשה

זהו. חוזר לשחות בבריכת אי הידיעה

החמימה והנעימה, ומנסה להנות 

מההמתנה...

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י