ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 10 חודשים. 1 בפברואר 2024 בשעה 8:52

כבר כמה חודשים שהשינה שלי דפוקה לגמרי.

ישן סביבות ה- 3 שעות בלילה

וקם כמו זומבי לעבודה בבוקר

תמיד הייתי ינשוף אבל זה נהיה יותר קשה

כשצריך לתפקד בבוקר.

התקופה האחרונה שאני זוכר שישנתי טוב

הייתה לפני בערך 3 שנים כשהייתי בזוגיות

שהרימה אותי והעצימה אותי ונתנה לי שקט

ואיזה בטחון.

הגוף שלי והתודעה שלי צריכים איזה מקלט

יש בי איזה צורך מובנה להרים ולתמוך במי שאתי 

ויש בי איזה צורך שיעשו לי את זה בחזרה (עד כמה ששונא להודות בזה)

הבעיה היא שיש לי גם איזה נטיה מוזרה

ליפול בין הכסאות.

כמעט תמיד שמשהו קורה שמשבש את העניינים ואני נשאר עם מסקנות ועפעפיים מורחבים מעייפות.

לפחות יש לי את היצירה בכל פורמט אפשרי שקצת עוזרת לי לנקות את הראש...

 

שיהיה בוקר טוב ושאשרוד את הישיבת עובדים היום שבא לי עליה כמו על מיטה של מסמרים...

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י