ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 9 חודשים. 20 בפברואר 2024 בשעה 9:13

לפעמים אני חושב שיש דברים 

שעדיף היה לשכוח 

מצד שני הכאב פה להזכיר לנו גם מה טוב.

 

 


הייתה לי דרך על שפת הים התיכון
סלעים ושמש, זהב של ערב ים תיכון
אבל זו דרך אל עיר בלי זיכרון
החול יבער מתחתייך

חלומות בכיסים מתעייפים מהחושך
אין בהם צורך בעיר בלי זיכרון

על קצה העצב, מבעד לעשן לבן
את מערבבת געגוע ופורקן
על חוד של תער לא מרגישים כמעט
שום דבר בעינייך

חלומות בכיסים מתעייפים מהחושך
אין בהם צורך בעיר בלי זיכרון

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י