ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 9 חודשים. 24 בפברואר 2024 בשעה 15:07

שמתגעגעים 

וכואבים 

ומייחלים

ומתייאשים

וקמים

ושוב נופלים

ושוב קמים

והלופ האינסופי

מחכה רק לסגור מעגל

הסתירות שבקיום 

חוסר הרצון לוותר על אנשים וזכרונות

מול הידיעה שבלי לשחרר אי אפשר ליצר חדשים.

מישהו פעם אמר שיש לך את המפתח הנכון לחור הלא נכון.

ואנחנו לפעמים כמו עיוורים בחושך עם אותו המפתח מגששים בכל החורים הלא נכונים רק בשביל להגיע לדלת שכן נפתחת...🚪

אז אם זאת חולשה להודות בכל הדברים שלמעלה אז אני חלש לאללה

לפחות למדתי משהו בכל פעם שהדלת פגשה את הפרצוף שלי אז משהו כן יצא מזה.

אם יש דבר אחד שלמדתי זה לא לוותר לעצמי, אם זה בטווח האפשרי זה יכול לקרות. 

רק להמשיך לנסות להיות טובים לעצמנו ולאחרים ולקוות שמתישהו קארמה תחזיר לנו בטוב...

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י