איכשהו המשפט הזה שהחיים זה מה שקורה כשאתה עסוק בלתכנן דברים אחרים
זה האמת האבסולוטית.
פשוט אי אפשר לדעת מה יבוא ומתי ואיך וממי.
אז מזמן אימצתי את גישת roll with the punches ומדי פעם בין התגלגלות להתגלגלות אתה מוצא איזה אדמה חדשה
טרה פירמה שבכלל לא ידעת על קיומה
אבל היא כמו העץ הנדיב שנותן ונותן יש על האי פירות אקזוטיים שלא הכרת והסקרנות והצורך לחקור (וגם בלוטות הטעם שלך שמגרות אותך) מובילים את הדרך...
לפעמים אתה חוטף קלקול קיבה
אבל הפעמים הנדירות האלה שהבטן שלך מלאה ובתחושה אתה עכשיו יושב על ערסל מתחת לעץ דקל מתנפנף, חולות לבנים,הרשרוש של הגלים והרוח החמימה מכים לך בכל החושים.
הפעמים האלה שוות את החיפוש הלפעמים עקר ומעייף, המקום הזה שבו תודעות מתמזגות לאחד עוד לפני שנגעתם אפילו תנגיעה הכי קטנה פיזית.
למקום הזה אני קורא נירוונה, שם השקט מתחיל ופעימה בקצב גובר שמתחזקת ומתחזקת קושרת קשרים.
ושם אתה בבית🏡
