ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 8 חודשים. 22 במרץ 2024 בשעה 0:27

נראה לי שכולנו מחפשים את 2 הדברים האלה, עוד לפני הרבה דברים אחרים

ואני חושב שהחלטות נכונות וקשות (משהו שבתחום הזוגי אני לא הכי מצטיין בו) יכולות להיות מה שיציל אותכם מכאב בלתי נגמר 

השילוב של לרצות לאהוב ולהרגיש כל הזמן פרנואיד לגבי מי שמולך היא תחושה שלא חוויתי הרבה פעמים, לרוב כשאני מרגיש שהמצב הזה מתקרב אני חותך יותר מהר מחרב קטאנה שייצר האטורי האנזו המאסטר הכי גדול ביפן. 

אבל פעם במיליון שנה אני נופל על מישהי שכל כך אחרת ומיוחדת שאני מוכן לויתורים שיכולים להכאיב לי ממש בעיניים פתוחות, ועד שאתה לא שוחה במים העמוקים האלה אתה לא באמת מבין עד כמה המערבולות האלה יכולות לגרור אותך עמוק.

אני בנאדם דיי גמיש, משתדל להסתכל בראייה רוחבית על הפלוסים והמינוסים ואם הפלוסים מאוד גדולים אני מוכן גם לויתורים שלא נוחים לי. 

אבל יש ימים שהשריפה בבטן על ההחלטות שלי מביאה אותי לסף השיתוק. אני מנסה להיזכר שלהחליט לאהוב היא החלטה ערכית שמקורה ברגש ולא בשכל, היא לא קשורה לדרך שבה המציאות נראית אלא לאיך שאנחנו היינו רוצים לראות אותה. 

ואז אני קצת מצליח להוריד טורים ולהיזכר שגם אני יצור רגשי שלפעמים מאבד איזון לא משנה כמה אנליטי אני יכול להיות באופן טבעי. 

למזלי בפינה שלי עומדים לא מעט אנשים שאכפת להם ודואגים לי ומנסים לעזור לי לנווט את ההחלטות למקומות פחות הרסניים אבל גם להם לא הולך מול העקשנות שלי, לפחות הידיעה שהם שם מנחמת אותי. 

זהו, בליל מחשבות של 2 בלילה שלא לגמרי התגבשו למשהו קוהרנטי לגמרי אבל זה מה יש, לפעמים פשוט לכתוב עוזר. 

שיהיה לילה טוב אולי פתרונות יבואו בחלום אולי לא...🦊😴

 

 

 
 
 
Devastation at last finally we meet
After all of these years out here on the street
I had a feeling you would make yourself known
You came along just to claim your place on the throne
Now I have been overthrown
Overthrown
And I thought if I towed the right lines
But these mockingbirds won't let me shine
Devastation my door was left open wide
You brought me into your heart then you swallowed my pride
I had a feeling you were hiding your thoughts
I made a note to myself I nearly forgot
Now I am overwrought
I'm overwrought
And I thought if I towed the right lines
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines
But these mockingbirds won't let me shine
One day this ground will break
And open up for me I hope it will, I hope it will
Salutations at last down on my knees
I heard the bugle this morn blast reveille
Woke from a dream where I was in a terrible realm
All my sails were ablaze I was chained to the helm
And now I am overwhelmed
I'm overwhelmed
And I thought if I towed the right lines
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines (Devastation at last)
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines (Devastation at last)
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines (Devastation at last)
But these mockingbirds won't let me shine
And I thought if I towed the right lines (Devastation at last)
But these mockingbirds won't let me shine
 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י