אז פסח פה וכולנו מייחלים
לאותה חרות וחופש קודם לחטופים
ולמפונים שיחזרו לבתים שלהם
ואחר כך לעצמנו במישור הפרטי
עברה חצי שנה מאותה שבת נוראה
ועושה רושם שכשעם אנחנו חוזרים
לאותם דפוסים של לפני, וזה עצוב ומסוכן
זה נכון שאדם בתוך עצמו הוא גר
אבל ראעבק גם בן אדם שעבד כל החיים
ובנה לעצמו בית צריך אותו וחלק לא מבוטל
בעם עדיין תקועים רחוקים ממנו.
אם העם הזה ירצה לחוות אי פעם חרות
מסוג כלשהי, הוא יצטרך ללמוד לבחור
מנהיגים שהם ההפך ממה שיש לו היום.
חרות אמיתית היא החלטה שלנו עם עצמנו
שאנחנו חופשיים ואין שום כוח בעולם שיקח
את החופש מאיתנו.
למרות כל מה שהולך מסביב אני בוחר
לאהוב וליצור וללמוד ולהנות ממה שיכול
כל יום ביומו, ומחשבה עם כל הקלישאה אכן
מסוגלת לייצר מציאות...
אז אאחל לכם חג שמח🌼
ושנחזור מעבדות לשליטה על המדינה שלנו
על החיים הפרטיים שלנו ועל הבטחון שלנו.
