ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 7 חודשים. 27 באפריל 2024 בשעה 14:33

יש לי איזה יחסי אהבה שנאה עם הפתעות

מצד אחד אני ממש אוהב שמפתיעים אותי 

כשאני הכי פחות מצפה לזה בעולם

כמובן כשזה בקטע טוב

ומצד שני בדרך כלל זה יכול לגרום לי 

להגיב בצורה לא הכי רציונלית באותו רגע

ואז אני מתבאס על עצמי בדיליי

טיימינג הוא אחד הדברים הכי קריטיים

בעולם לפעמים, וכשאתה מפשל בו 

יש מצב שדפקת הזדמנות למשהו טוב

חייב ללמוד להגיב ברגע יותר טוב

כשאתה לא ממש מצפה לכלום 

וחסר יומרות לגמרי אז כשאתה מופתע 

אתה ממש מופתע...

אז עוד סעיף שהתווסף לסדנת השיפור 

העצמי שלי. מה שנקרא

  work in progress ...

החיים הם שיעור שלא נגמר אף פעם.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י