זה יום זכרון עצוב וכואב במיוחד
אני אומנם למזלי מחוץ לשכול של היום הזה
אבל מרגיש מאוד בפנים, משהו השתנה גם בי ב7
ומשהו בכאב הזה חודר את מעטה הציניות הטבעית שבי
הקטע הוא שלגבי יום העצמאות אני אפילו לא משוכנע מה אני מרגיש
מצד אחד יש צד שאומר לעצמו צא ותראה לבני זונות ששום דבר לא יכניע אותנו
ומצד שני החטופים עדיין בשבי
החיילים נלחמים ברגעים אלו
והמפונים לא חזרו לביתם
הממשלה הנוראית בהיסטוריה שלנו ממשיכה לחרב כל חלקה טובה
והיום רבים מהם חטפו צעקות בצדק רב בטקסים
זה הזמן להודות לכל מי שעוסק ועסק בלהגן עלינו
ולהפיק לקחים בשביל לשמור שהם גם ישארו איתנו.
אני מקווה שהעתיד צופן לנו משהו יותר בריא ושקט
מכל מה שאנחנו חווים בשנה האחרונה ובטח מה-7 באוקטובר
וכנראה שהדרך החוצה מהמצב הזה טומנת בחובה עוד לא מעט כאבי לב
אז זמן להיות חזקים ולחבק מי שקרוב אלינו
ואני מקווה שימים טובים עוד בדרך...