עוד יום עבודה תם ונשלם
ויש לי תתחושה בקצה של העורף
של נוסע 200 על ניוטרל
התחושה של עושה הרבה
ששווה לתחושה שאני טוחן מים
אני מנסה להילחם בזה אבל משהו
לא נותן לזה לעזוב אותי
בדרך חזרה הביתה חשבתי על זה
שהזכרונות הממש טובים שלי מצד אחד
נותנים לי מוטיבציה למצוא משהו שיגרום
לי להרגיש דומה, ומהצד השני בדיוק אותם
זכרונות לא נותנים לי להרגיש מסופק
כשאני מנסה להגיע לאותו סטייט אוף מיינד
אני כבר לא בטוח אם זה לא איזה תנועה
מעגלית שמחזירה אותי שוב ושוב לאותה
נקודה לא רצויה.
בכל מקרה נשאר אופטימי ושומר על תנועה
זה בטוח עדיף על איזה תקיעות במקום.
הכל כל כך דינמי וספוג בחוסר וודאות
גם ברמה הפרסונלית וגם בעולם שבחוץ
שאי אפשר לדעת מה יביא איתו מחר
פאק איט אי אפשר לדעת מה יבוא עוד חצי
שעה...
ממשיך לתהות ומתפלל שאצליח להירדם
לשנצ... אאחל שוב סופש נעים ושקט בעיקר
שקט...🤟🦊🎸🌼🔥👀🧠