אני באיזה מקום שלא בטוח
באיזה מקום להתנהל המיקרו תקוע
כלומר הדברים שתמיד קורים בו
שזה לנגן ולעבוד ולאהוב תשועלה
ממשיכים לקרות כרגיל אבל משהו חסר
הנסיונות למלא אותו, עולים בהמון אנרגיה
וכאב שהולכים לריק ובינתיים זה לא צולח.
וזה כמו 2 כוחות מנוגדים שעובדים עלי
אחד אומר פאק איט שחרר את הטוב שהיה
כבר לא יהיה שוב. והכוח השני שהוא סוג של
אינרציה אומר אל תוותר זה שווה את כל
דרך היסורים הזאת. והטיטאנים ממשיכים
להילחם בתוכי, בינתיים ללא הכרעה...
...............
ואז הולכים למאקרו שם מבט חטוף צפונה
והעיניים מתמלאות דמעות וכאב על מדינה
ועם שלא מצליח להתאושש או אפילו לחזור
לבית שלו. וכולנו צריכים בית ומייחלים
לו אם זה הבית שבלב או במקרה הזה
אשכרה הבית הפיזי שלנו שעולה בלהבות
ולא במובן המטאפורי.
אני אומנם גר במרכז, וזה לא משפיע
על הבית הפרטי שלי אבל הבית שבלב
נקרע על כל מי שלא יכול לחזור לשלו.
מתפלל שזה יגמר כבר.
ובינתיים ממשיך להתנהל כמעט על אוטומט
קם והולך לעבוד מחבק תשועלה משתדל
לאכול סביר אבל כל כך צריך מישהי
שתחזיר את הטעם חזרה לדברים
מישהי שתהיה המוזה שלי כשאני
צריך השראה ותופס גיטרה
מישהי שתהיה הפרטנרית השובבה שלי
מישהי פשוט לחבק ולהרגיש מחובר
לאיזה אמת נושנה שאיבדתי.
אולי זה חלומות באספמיה אולי לא
הקוביה ממשיכה להזרק ואולי מתישהו
יצא 6:6...
בינתיים מתארגן לצאת,קפה,שועלה ויאללה
עוד יום מתחיל ואאחל לי ולכם שיהיה
מעולה וכיפי☕️🎸🌞🔥🌼👀🦊👠🤟
