לפני 5 חודשים. 20 ביוני 2024 בשעה 9:37
הענק ישן בגנו
מחכה למישהי שתגרום לו לפתוח
מחדש את עיניו
בלחישת שפתיים ומגע שכולו הבנה
הוא הילך יותר מדי זמן במחוזות הכמעט
הוא מסתובב במקומו וחולם על שקט
ועל הימים שהוא שיחק בגן עם שותפה
והרגיש שהבית שלו מלא אהבה ושובבות
זמנים שבהם הבית היה מלא חיוכים וצחוק
והזכרונות כמו אדוות של מים באות
בחלומותיו ומתפוגגות אל השכחה
רק היא ידעה לקחת את הכאב ממנו
ומאז שהיא לא שם הוא יוצר ומנגן
ומחכה ומחכה ומחכה
לזאת שמחכה לאנומליה
שתפתח גם לה את העיניים מחדש...