חוץ מהכאוס בחוץ ומליון הילדים
איזה תחושת תקיעות עוטפת אותי
כאילו כל הבארות התרוקנו בבת אחת
ואני מסתובב צמא למשהו שאני מכיר
טוב מדי ולא בסביבה.
ואני מקבל את זה שאחרי תקופה טובה
תמיד תגיע איזה ירידה צפויה.
אבל גם התקופה הטובה הייתה סוג של
אליפות עולם בכמעט.
לאחרונה התחילו פרומואים לעונה חדשה
של המירוץ למיליון שזה הריאליטי היחיד
שאהבתי לראות בגלל שזה היה ביחד איתה
זאת שגם הגעתי לכלובי בעקבות המערכת
יחסים איתה וכמה היינו צוחקים מהטמטום שהלך שם וזה חסר לי ממש, ואני מקבל כאפות של נוסטלגיה וגעגועים.
ויש לי דיי כל מה שאני צריך בחיים מינוס
הגברת.
שולטת שהייתה אצלי לא מזמן
אמרה שהבית שלך כאילו מוכן למישהי
שתמלא אותו. וזה נכון אבל הלב שלי מוכן
עוד הרבה יותר זמן.
מחכה שעוד יום יעבור רק בשביל לפחות
לחזור לשועלה ולגיטרה...
ומחכה שמישהי כבר תשלח הודעה שאני
מחכה לה ים זמן. כשאני יוזם זה דיי חסר
טעם. אני צריך שמישהי שוב תבחר בי.
יש משהו שואב אנרגיות בטרוף בלבוא כל
פעם פתוח ובכנות מלאה ולהתאכזב מחדש
השפכטל שלי כבר עייף מלגרד אותי מהרצפה. נו טוב יום כזה תקופה כזאת וזה מה יש...
