סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני שנתיים. יום רביעי, 24 ביולי 2024 בשעה 11:39

ככל שמתארך החופש הגדול 

ואני רואה עוד ועוד ילדים מתנהגים 

כמו בהמות, עדר פיראנות בלי רועה

אני מתחיל להבין את היתרונות 

בחינוך הסובייטי שפעם גדלתי לתוכו

כי כשילד מתנהג כמו נבלה סרוחה

מקלל מלכלך את הסביבה וחסר מודעות

הוא חוטף כאפה מצלצלת לפרצוף 

ואחרי זה לומד לא לעשות יותר

כמו שתינוק שנגע בתנור לוהט ונכבה

לומד אינסטינקטיבית לא לגעת יותר

אז גם פה בכלובי החינוך הסובייטי 

היה יכול לעשות פלאים לחלק מהמגיבים

שמפגינים חוסר כבוד ורגישות אחד כלפי

השני. (רק שזה כלובי ויש מצב שיהנו מזה)

להיות מאונן מקלדת זה דבר אחד

להיות טרול שסתם פוגע באנשים 

שבסך הכל מוציאים מה שעל הלב 

שלהם זה נמוך רצח. 

הלואי והיו מקבלים שוק חשמלי או כאפה

מהמסך עד שילמדו. 

היום הזה לא זז לשום מקום אז אני מוציא 

קצת קיטור פה. אתכם הסליחה...

הנה עטיפה של אלבום 

שתספר את הסיפור בשבילי

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י