לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני 3 חודשים. 13 באוגוסט 2024 בשעה 9:25

כחיזוק לפוסט של arch angel

כולנו לובשים מסכות שונות 

בכל מקום שדורש מאיתנו שינויים

כשאני מנגן בהופעה אני אוזי אחד

וכשאני בעבודה אני אוזי אחר 

וכשאני בבדסמ זה גם אוזי אחר

המוח הוא כלי שמזהה תבניות

ומיישר את ההתנהגות שלנו על פיהם

לכן בכל מקום שנלך אנחנו מציגים רק

חלק ממי ומה שאנחנו.

וכמו שarch אמרה, במציאות של החיים

הרגילים שלנו אנחנו לא שולטים או נשלטים

ולא שולטות או נשלטות. 

אתם לא הולכים כמו מלכים ברחוב 

ומקלרים איזה בחורה שבא לכם 

ואתן לא הולכות ברחוב ועבדים נשרכים 

אחריכן ללק לכן את הרגליים. 

זמן להחזיר לבלוקבאסטר את הסרט שאתם

חיים בו אם זה מה שאתם חושבים.

יש פה איזה נטיה לקחת את עצמנו באובר 

רצינות, ואנשים שלוקחים את עצמם בצורה 

הזאת, נוטים להוציא את כל הכיף 

ממשחקים. 

ואני אוהב לשחק אני אוהב את המשחק

אני שחקן קבוצתי ואני מכבד את המשחק 

מספיק בשביל לא לחנוק את כל האוויר

ממנו. 

ובינתיים תשעה באב בעבודה פלוס 

ההיסטריה האיראנית אז בית קברות 

ושעמום שמאפשר לי לחפור  לכם

מתנצל מראש...

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י