לפני שנה. יום רביעי, 15 בינואר 2025 בשעה 11:11
הייתי עכשיו בהלוויה של אבא של חבר
טוב מהעבודה, לא פשוט בכלל
לראות אנשים שאתה אוהב בוכים ושבורים
ובמקרה הזה מדובר באדם שלפני שבוע
וקצת איבד גם את אמא שלו.
וזה מרגיש כל כך לא הוגן, הבנאדם שהכי
פחות הגיע לו לחטוף מכה אחרי מכה ככה
הילד הכי טוב בעולם
ישר מהעבודה או לפני היה נוסע
לבקר אותם ובפחות משבועיים שניהם
קבורים באדמה.
במובנים מסויימים אני שמח שלפחות
עכשיו הוא יוכל קצת לחיות ולדאוג לעצמו
אבל זה עצוב וכואב...
צריך להעריך להודות ולנצל את הזמן המועט
שיש לנו על הכדור הזה עד תום
אי אפשר לדעת אם מחר כבר יגמר לנו
הזמן, ואני, רק רוצה לאהוב שוב לפני...