לא מה שחשבת

היה זה הטוב בזמנים - לעשות סדר בארון, בספרים, וללמוד לקלות חצילים.

היה זה הרע בזמנים - אנשים מתים. זה רע.

היה זה עידן החוכמה - לא. לא היה זה עידן החוכמה.

היה זה עידן הטיפשות - נשיא ארה״ב הציע להזריק אקונומיקה כתרופה לקורונה.

היה זה תור האמונה -  שני רמטכל״ים לשעבר מאמינים שבעוד שנה וחצי אחד מהם יהיה ראש ממשלה.

היה זה תור הספקנות --אני לא מאמין לבר-סימנטוב. אני לא מאמין לסיגל סדצקי; אני לא מאמין לאיתמר גרוטו; אני לא סומך עליהם, לא חושב שהם מקצועיים, ומרחם עליהם שנקלעו שלא בטובתם לעין הסערה בתקופה זו. גם אם כחלון היה יוצא מהמחילה אליה זחל ואומר כמה מילים, גם אז לא הייתי מאמין לאף מילה שהוא אומר; לפני כמה חודשים האמנתי לבני גנץ, אבל עכשיו אני - ועוד כמיליון אנשים אחרים -- לא מאמינים לו יותר. ועל כולם , יעלה ויבוא, ויתפאר ויתרומם ויתנשא, ויתהדר ויתעלה ויתהלל הקוסם מבלפור, הלא-מנהיג המופלא שלא קם כמותו ולא נודע כמותו בעם ישראל מאז ימי ער ואונן. אז מה אם התיאטראות סגורים, אזרחי ישראל. רק הדליקו את הטי-וי והנה לכם תאטרון החלומות במיטבו - הופעת יחיד, מהוקצעת, מתוזמרת, לאחר כמה חזרות, תיקוני איפור וכיוונון מיטבי של התאורה: יחיד הסגולה בכבודו ובעצמו, בשר ודם, בנאום הפחדות רווי פאתוס, חצאי-אמיתות, חצאי-שקרים, דברי-רהב על גבול המביך, וחוסר מודעות תהומי לגודל הפארסה שכל השידור הזה משדר לאזרחי ישראל, לעם היושב בציון.  אני גם לא מאמין לו.

היו אלה ימים של אור -- אור חיור של שחרית וציוצים אמיתיים של ציפורים אמיתיות הקיצו אותי. הזמנתי פעמיים קפה מהמקינטה הישישה במטבח,

שיחקתי קצת עם ה TRX, התקלחתי, התגלחתי, סידרתי גבות, ניקיתי אוזניים, ענדתי שעון, צמיד, נעלתי פראדה, הזלפתי Dior, הרכבתי משקפי שמש,
עטיתי מסיכה, והלכתי למכולת לראות אם יש כבר ביצים.

היו אלה ימים אפלים - בריונים עושי-דברו של הדיקטטור מאיימים לכרסם ביסודות הדמוקרטיה בישראל.

היה זה אביב התקווה - העקומה תלך ותשתטח עוד ועוד על ה 24 במאי כך שמופע הקסמים שיעלה כאן הרב-מג, קוסם-הקוסמים ואלוף תכניות ההישרדות לדורותיהן על מנת להתחמק ממשפטו לא יכיל עוד תאטרון-חלומות חד-צדדי ללא עיתונאים וללא שאלות.

היה זה חורפו של ייאוש - אי אפשר להיפטר מהמשפחה המאוסה מבלפור.

הכול היה אפשרי - אם אדם יכול לסגור את בית המשפט ימים ספורים לפני שהוא אמור לעמוד לדין, אז הכל אפשרי.

דבר לא היה אפשרי - אי אפשר להוציא שקל ממשרד האוצר; אי אפשר להוציא אחריות ממשרד הבריאות; אי אפשר לשחות בים; אי אפשר לצאת מהארץ.

" (׳בין שתי ערים׳, צ׳רלס דיקנס)