עוד ממש בהתחלה, לפני שהדיקטטור הקטן התחיל להופיע כל ערב בטי-וי, חזרתי מערב-שישי הביתה, במונית.
בדרך נרקמה לה שיחת-חולין של ערב שבת. ״תשמע מה אני אומר לך״, הטעים חביב (זה שמו של הנהג) במבטא ירושלמי עסיסי.
עם נשים אתה צריך להיות קשוח. רק אז הן יאהבו אותך. אני האישה שלי, איך אומרים אצלכם, באמת יפה. אני באמת אוהב אותה,
אבל בשביל שתאהב אותי אני קשוח איתה. חלילה לא מרים עליה יד; רק סמרטוט-לא-גבר מרים יד על אישה.
אבל אני הגבר בבית, והיא יודעת את זה. בשועפט -- לא המחנה פליטים -- שועפט הכפר, שמה כולם קוראים לי הבורר. למה קוראים לי ככה. כי אני מברר מה קורה בין אנשים ומביא אותם להסכמה. אתה מבין אותי -- איך אמרת קוראים לך-- בטח אתה מבין. עם אישה אתה צריך להיות בעל הבית.
ברית כרותה להם לבני-אדם, לא משנה איזו עדה, שמשעה שנרקמים חוטיה של שיחתם, נקשרות נפשותיהם זו בזו. כיון שנקשרה נפשי בנפשו
של חביב, סיפרתי לו את הסוד הגדול ביותר שלי.
וואלה, באמת היא מוסלמית? השתומם חביב. כן, חביב, היא מוסלמית, צמה ברמדאן.
והיא יפה כמו הנסיכות של האגדות הפרסיות מלפני אלף שנה. ואתה יודע, חביב, לא בא לי בקלות להיות קשוח איתה.
כמעט ורציתי להמשיך ולתאר לחביב באילו אופנים בדיוק לא בא לי להיות קשוח איתה, אבל לא באמת היה מצב לזה. רק הספקנו
להסכים שיש שלושה דברים שגבר לא שוכח לעולם. גבר לעולם לא שוכח את אמא שלו, את הילדה הראשונה שלו, ואת האישה שהעיפה אותו לעננים.
חביב, נהג מונית מירושלים. בן 46, אב לשישה. הבורר מכפר-שועפט. תהיו כולכם בריאים שם בכפר, אתה ואשתך היפה, הילדים וכולם.
לפני 4 שנים. 23 במרץ 2020 בשעה 19:07