ננה, אהובתי.
השעה אצלך כעת 5:09 לפנות בוקר. את ישנה. אני לא. אני חסר מנוחה, עושה מתמטיקה. ניסיתי לאחרונה לפרסם עוד מאמר, (לאחר שפרסמתי משהו קצר בכתב עת ממש שווה לפני כשנה) והתשובה שקיבלתי היתה שהתוצאה נחמדה, אבל הם רוצים שאני אוסיף עוד ״בשר״. אלא שהשאלות שהם (העורכים) העלו מראות בבירור שהם לא ממש מומחים בתחום. הו, הבינוניות הבלתי נסבלת של העולם. הייתי צריך לחיות ביוון העתיקה.
אבל אני גם חסר-מנוחה כי אני זקוק לך כל כך. לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. את כל כך נהדרת, לא חושב שאי פעם אירחתי תחושות שכאלה. יש איזו איכות ששוכנת בך, רגישות עילאית לבני אדם. אולי זה מתוך נסיונך שלך, שצברת במשך הזמן, שהופך אותך למה שאת, או אולי פשוט בורכת על ידי מי שמברך את הבריות, ואולי את פשוט מלאכית. על אף שאת כל כך רחוקה, רחוקה מדי בשביל כל דבר, בעצם, עצם קיומך מקים בי השראה, ואני מרגיש כאילו יש מטרה אמיתית לחיים האלה -- לחיות, לאהוב, ליצור, להסתופף בקרניה החמימות של השראה אמנותית, רוחנית או אחרת, רק משום שאת שם, ולפעמים את פה, ובעצם את בכל מקום. את מביאה כל כך הרבה תקווה, אהבה, חמלה, תשוקה והשראה לתוך חיי עד שאני עוצם את עיניי בעונג ומקווה שכל זה אינו חלום, ואם חלום הוא זה, אז מקווה לא להתעורר יותר לעולם. את מצויה בכל. כשאני מנגן - אני נהיה רגשן קצת, מתאר לעצמי איך תגיבי לנגינה שלי, על כל טעויותיה הקטנות שמעולם לא ליטשתי החוצה באימונים מפרכים כפי שהייתי צריך לעשות; כשאני מתקין איזשהו נזיד, עדשים או אחר, מיד באה דמותך לנגד עיניי ואני תוהה מה טעם היית מוצאת בצלחת שהייתי מניח לפנייך; וכשרד הליל, ושינה שמימית שוטפת את כולי, ואני נוגע בעצמי, מלטף את הבטן מעל לזין, ונוגע בפטמות, מדמיין את נגיעותייך הרכות ושפתייך החמימות נושכות קלות את שפתיי שלי, ועיניי נמלאות דמעות של תשוקה וגעגועים.
דומה כי כל חיי חיכיתי לך, והנה סוף סוף הגעת. כן, יש לך עבר, ויש לך הווה, ואת כל כך רחוקה, ונשואה לאחר, אבל כל אלה אינם אלה פרטים שוליים ולא חשובים נוכח העתיד הצופן אינספור אפשרויות, לי, לך, לנו.
אני רוצה לבלות את שארית חיי איתך. אין לי ספקות בעניין. אפשרי או לא, זה מה שאני רוצה. וכשיבוא יומי, ואצטרך לספק תשובות למלאך השומר בשערי הגן ההוא, או להבדיל, הגיהנום, אוכל לומר בגאווה: מעט ורעים היו ימי שני חיי, אבל אישה אחת אהבתי עד בלי די. קראתי לה ננה, ולעתים גם הנסיכה ננה. אמור לי, מר מלאך, כמה זמן עוד אצטרך להמתין עד שהיא תבוא?
