לא מה שחשבת

Mary Jane - ממזר = בן הנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה.
כך שאם העלמה אינה נשואה... וכו.

(:

המלט - פעם אחת, לפני הרבה שנים, בכפר קטן בדרום צרפת, חיה אישה אחת, מבנות עמנו. היה לה, לאישה, בן קטן. בן יחיד. אהבה אותו האישה, אהבה עזה, אהבה שאינה תלויה בדבר. שכן, מלבד אותו בן יחיד, לא היה לה בעולמה ולא כלום. אם היה איזה איש בחייה, הרי נטש הוא כבר מזמן, ולא זכרה את האיש, ולא זכרה אימתי עזבה.
פרנסתה מצאה בדוחק, ואת חייה הקדישה לבנה. משאת נפשה היתה שיגדל הילד, יתבגר הנער ויהיה לאיש, ותמצא לו שידוך הגון מבני עמנו, וגאולה שלמה תבוא לעולמה שלה, ומתוך כך, לעולמנו אנו.
חלפו השנים, חלקן מהר, חלקן לאט, והגיע הנער לפירקו. מצאה לו אימו שידוך הגון, ריבה בתולה חסודה נאה, בעלת ייחוס אבות וכיוצא בזה. אלא שכאשר בני האדם שמחים בחלקם, מתעורר השטן לקטרג. באו אליה זקני העדה, ואמרו כדברים האלה. איננו זוכרים שכאשר היית עם אישך, נולד בנך. כל שאנו זוכרים, הוא שאישך עזב את הכפר, ולאחר זמן מה, נולד בנך. איננו זוכרים כמה זמן היה. ומתוך שאיננו זוכרים כמעט כלום, מתעורר החשש, ואין להקל בדבר, שחס ושלום, בנך הוא ממזר, ואמר רחמנא, ממזר לא יבוא בקהל ה׳ עד עשרה דורות. לא נוכל, לפיכך, לברך על השידוך. לא יוכל בנך , ספק ממזר, להתחתן עם בנות עמנו.

שמעה זאת האישה, וחרב עליה עולמה. כל חייה שיקעה בבנה, והנה שקעו חייה ביגון שאולה. דומה היתה לבן-אדם מת מהלך. חלפו מספר ימים. האישה לא אכלה, לא שתתה, והשטן היה מקטרג ממעל. באותה שעה קרובה היתה להשיב נפשה לבורא עולם. אלא שישועת ה׳ כהרף עין. בא אצלה אחד מזקני העדה ויאמר לה כדברים האלה. שתדעי לך, שאנחנו כאן בצרפת, מחוייבים ללכת בדרכה של תורת ישראל. חכם אחד יש בארץ ישראל, הרב עובדיה יוסף שמו, ושמו יצא מלפניו כגדול בתורה ופוסק הלכה. שמא תעשה האישה שאלת רב אצל עובדיה יוסף, ופסיקתו תחייב אותנו, שהרי כאמור מרבותינו למדנו שתורת ארץ ישראל קודמת לתורת חוץ לארץ.

שמעה האישה לזקן, ושיגרה איגרת לרב עובדיה יוסף. לא חלפו ימים אחדים, ובאה תשובתו של עובדיה יוסף. וכה אמר הרב. הואיל והאישה חיה ללא גבר זמן מה לפני שנתעברה, כיון שבעלה נטש אותה. והואיל ורוב בני המקום שם חיה האישה אינם בני עמנו. והואיל וכלל גדול בהלכה הוא ׳בתר רובא אזלינן׳ - זאת אומרת ״אחרי הרוב אנו הולכים״, אין לי אלא להסיק כי הדעת נותנת, וגם הסבירות שנקראת ׳סטטיסטיקה׳ נותנת, כי נתעברה האישה על ידי מישהו מבני המקום, שרובם ככולם, כאמור, אינם מבני עמנו. והואיל ודין ממזר חל רק אם נתעברה האישה על ידי בן-עמנו שאינו בעלה בשעה שהיתה נשואה, הרי לא חל דין ממזר עליה, ולפיכך בנה הינו בן עמנו כשר וטהור, בהיותו בנו של בת עמנו. יתברכו נא בני הזוג, יקדש הנער את הנערה, ויקימו בית בישראל, כן יהיה רצון.

כך היה הסיפור שהיה, והרי הוא נכתב באחד מכרכי הספרים הקרויים ׳יביע אומר׳, שכתב הרב עובדיה יוסף, אדם גדול בתורה, אוהב אדם והבריות, שהחילוניים שדעתם קצרה ועגלתם ריקה הוציאו דיבתו רעה.