לא מה שחשבת

קוראים לי המלט, ואני מתל-אביב.

אני עוסק בבדסמ מאז שאני בן 22. בהתחלה עם בת-זוגי, ומאוחר יותר עם מלכות בתשלום, וגם קצת בסצנה המקומית. לפני מספר שנים הייתי במערכת יחסים קצרה בה שימשתי עבד לגבירה (שאינה מלכה בתשלום). זה לא החזיק מעמד הרבה זמן.

אני מוצא עניין בעובדה שככל שהשנים חולפות להן, נטיותיי האישיות הפכו מפוזרות פחות מאשר קודם, ויותר מדויקות, אפשר לומר. מה שמעניין אותי כעת אינו מסובך מבחינה פיזית, אבל די דופק את השכל. סשנים שעשיתי לאחרונה ראו אותי מחבק רגלים שדרכו לי על הראש, ומלקק סוליות נעליים, כל זאת בשעה שאני שומע עד כמה נחות אני לעומת גדולה נשית זו, התגלמות של יופי וחוכמה.

שמעתי פעם פרופסור למוסיקה שאמר שמהות האמנות הרומנטית היא תשוקה שאינה יודעת שובע לאידיאל שלעולם לא יושג. אם יורשה לי להרחיב רעיון זה, אני חושב שהמשיכה שלי ליפהפיות יהירות ודומיננטיות גם היא כזו: תשוקה שאינה יודעת שובע לאידיאל שלעולם לא יושג; וכאשר זה מוטח הישר לפרצופי – על ידי אלילה אמיתית – הרי זו רומנטיקה מוחלטת.

אני פתוח לכאב ברמות קלות – עינוי פטמות, סטירות וכיו"ב. גבולות קשיחים הינם: חדירה לגוף וגברים. אין לי בעיות בריאותיות, ואני מתאמן באופן סדיר.

תודה על תשומת הלב, מקווה לשמוע ממך בקרוב.