היי חברים.
לאחר חודשיים בהם לא הגעתי למסיבות כלל, ביום שבת הדומינה שלי ואני פקדנו את המועדון שהתקיים בו הפמדום.
האמת, הגעתי עם ציפיות גבוהות לערב הזה, יותר מכל מסיבה אחרת שהייתי בה לפני כן.
הסיבה לציפיות הגבוהות שלי, היא הדומינה שלי. כוונתי היא, היכולת שלה לשלוט פיזית ומנטלית יחד בצורה מרשימה, חזקה ועמוקה.
הדומינה שלי הגיעה כמה דקות לפניי, ואני הגעתי ב21:26 לערך.
אני מסמס לה שהגעתי, והיא משיבה לי: "בוא".
אני נכנס, אומר שלום יפה לכמה דומינות ונשלטים, והיא מסמנת לי.. לגשת אליה.
הקולר נענד סביב הצוואר שלי, היא מתחילה להוליך אותי על 4. אני מבקש ממנה רשות להתפשט ולהישאר עם בוקסר, היות ושכחתי את החגורה שלי בבית, ולא שמתי אותה עליי, ולכן, המכנס רופף עליי מעט, ובפרט על 4, ובפרט בקצב הליכה מהיר, כמו שהדומינה שלי אוהבת.
היא נתנה לי אישור להוריד מכנסיים, להישאר עם הבוקסר והחולצה, ואני עושה כן. אני מניח שהיא השאירה את החולצה עליי כי היא אוהבת את בגדי הסאדו השחורים והמבריקים שלי.
לאחר מכן, היא נתנה לי הוראה לשכב על הגב, והתחילה להצליף בי.
אני מרגיש אותה פוגעת לי בתחת באופן מדויק, במקומות מאוד ספציפיים, וחוזרת על ההלקאות שוב ושוב. בחלק מההלקאות, חטפתי הלקאות כפולות וחזקות במיוחד, בלי לדעת בכלל שזה מגיע.
הקיין שלה ממשיך לפגוע בי בחוזקה, והיא מכוונת ופוגעת באזורים היחידים שהולקו מרגע שהגעתי, מקומות פגועים וכאובים כבר כל כך...
ואני מרגיש את הכאב ממשיך להתעצם עם כל הלקאה והלקאה, על אותם אזורים. היא ממשיכה, בידיעה ברורה שכואב לי כל כך, שהיא יכולה להלקות במקומות אחרים וזה יכאב פחות, היא יודעת שבקרוב.. אני אתפוצץ, אצרח, איילל, אדמם ואבכה. היא יודעת... כמה אני סובל, כמה כואב לי, כמה כל מה שהיא עושה בכוונה תחילה, ובכל זאת, היא ממשיכה בהתעללות הפיזית-מנטלית שלה כלפיי.
תחושה של חוסר אונים מתחילה להציף אותי, כשהבנתי שהיא רואה כמה כואב לי, כמה... אני כל כך לא יכול לספוג יותר את הכאב באותם אזורים...
לחוסר האונים מצטרפות גם תחושות של פחד, חרדה קלה, אי-ידיעה מה הולך לקרות, מה הולך לפגוע בי בקרוב, או מה היא הולכת לעשות לי.
היא ממשיכה לפגוע שם, ואני.. אומר לה... "יש לי גם גב."
היא מתעלמת, וממשיכה לפגוע בי עם הקיין בירכיים הפגועות והמסומנות כבר מהקיין שלה, כמה דקות בתוך הסשן.
הכאב בירכיים נהיה עצום ככל שהמכות ממשיכות, ומתישהו פשוט התחננתי אליה בייללות, שתרביץ לי בעוד מקומות... שזה... כואב כל כך.
היא ממשיכה להתעלם, ממשיכה להרביץ בחוזקה באזורים הכאובים ביותר שלי באותו רגע, ואני משחרר זעקת כאב גדולה.
אחרי זה, היא הלקתה אותי על התחת והגב, ובהלקאה הראשונה על הגב.. אמרתי לעצמי בלב: "יופי, הכאב הזה נגמר".
כמה שניות לאחר מכן, היא מלקה אותי רצף הלקאות אכזריות ומהיר במיוחד, ארבע מכות רצופות עם הקיין על הגב, ואני מרגיש אותן פוגעות בי, אחת אחרי השנייה, בשבריר שנייה. אני לא מצליח ולעכל את ההלקאה הראשונה בגב, שבכלל קיבלתי אחת על הגב, ושלוש ההלקאות כבר פוגעות בי. הכאב מתרכז ומתעצם לתוך רגע אחד של סבל וכאב בלתי יתואר, הראש שלי מתרומם אינסטנקטיבית לשמיים, ואני זועק את נשמתי מרוב כאב וסבל. אני נוהם, צורח, והיא פוקדת עליי לשתוק.
הספייס מתחיל לעלות לי.
אני נוהם עליה בזעם, מעין אמירה של... "כל מה שאני עובר פה, כל מה שאת עושה לי, ואת פוקדת עליי לשתוק?!?!
ותוך כמה דקות, אני מבין כמה הסשן הזה והערב הזה הולכים להיות ארוכים.
היה לי קשה מנטלית להכיל את העובדה שההלקאות כאבו לי כבר מההתחלה, וידעתי שהן רק יהפכו חמורות יותר. היה לי קשה.. כי הרגשתי את הכאב על הבשר שלי, את הסבל הבלתי יתואר, מעין כאב שנראה נצחי, ארוך ומתמשך.
אחר כך, היא שמה עליי מסכת אב"כ, ועשתה איתי סיבוב במועדון. לא יכלתי לראות כמעט שום דבר. נעזרתי ביד שלי כדי להרגיש את רגליה ולדעת שאני הולך בכיוון הנכון.
אחר כך, היא החליטה שנשב לעשן.
אז עישנו פייסל של חשיש מעורבב עם טבק, חשיש מרוקאי חזק!
אחר כך, היא החליטה שנתחיל את הסשן באופן רשמי... הרי מה שהיה בתחילת הערב ממש, היה רק פתיחה, תרתי משמע. כוס אמק ערס. הכאב.
היא נתנה לי את התיק שלה, הציוד שלה ואת השקית שלי, הוליכה אותי על 4 כשאני בקושי מצליח לזוז, נאבק בכוח כדי להגיע ליעד... להתמקם בעמדה לקראת תחילת הסשן.
היא מצווה עליי להתכופף, מפשיטה ממני את החולצה והגופייה שלי, קושרת אותי באזיקים אל המתקן, את הצוואר שלי עם חבלים (כמו עוד רצועה), והבטן שלי על המתקן, כשאני מכופף, עם ראש למטה, מוגבל מלזוז כלל.
כן. היא אוהבת לראות אותי ככה מעונה, אוהבת להכאיב לי, להשתמש בי, לפגוע בי.
היא מתחילה להלקות אותי בתחת ובגב, ברצף 2-3 הלקאות קלילות וחמודות. ואז, היא עצרה... נשארתי בעמדתי, עם הראש למטה, אזוק, ומוגבל פיזית באופן מוחלט באותם רגעים. ואז, ללא הודעה מוקדמת, היא נותנת רצף הלקאות אכזרי שגורם לי לצרוח ולהשתולל.
לא יכלתי להתמודד עם כל הכאב, זעקתי לשמיים, תוך כדי שהצוואר והידיים שלי מנסים להשתחרר מהכפייה של החבלים והאזיקים (בהתאמה). הכאב הפיזי והמנטלי באותם רגעים היו כל כך עמוקים, עד כדי כך שיש בי צמרמורת, תחושת חוסר אונים, פחד, אי-ידיעה של מה יקרה רק מכתיבת שורות אלה. אני ממש נמצא שם, בתוך הסשן.
היא ממשיכה להלקות בחוזקה רבה, אני ממשיך לשאוג בזעקות אל השמיים מכאב, לנהום, ליילל ולבכות. הגוף שלי נע ונד מצד לצד עם כל הלקאה, וכשהיא רואה שאני מתאושש מההלקאה הקודמת, שכפתה עליי לעבור לצד ימין או צד שמאל, או להתהפך עם הפנים אליה אחרי הלקאה, היא תנצל את זה, ותפגע בי כשאני לא מוכן. למה? כי זה מזדמן לה, והיא יכולה להפתיע אותי, כך שלא אדע שהכאב הולך להכות בי שוב ושוב ושוב, בלי שום ידיעה מוקדמת.
היו תלונות על הצרחות שלי, אז היא דחפה לי גאג לפה בצורת זין. הרימה את הראש שלי בעודי קשור ואזוק, ועשתה ביד לזין שהיה לי על הפה לכמה שניות, תוך החצנה של הסיטאוציה. זה היה משעשע.
אחרי כמה דקות של אימפקט הצלפות, עברנו לקאטינג.
היא חתכה אותי באותה עמדה, תחת אותם תנאים. היא עשתה לי יצירת אומנות על הגב עם הכיתוב של שמה,
"Miss Lia's Property for ever",
ולפניכם התוצאה:
זה כל כך יפה, ובפרט עם הקעקוע שעשיתי לפני שבועיים וחצי, של הדומינה שלי.
הקאטינג עצמו היה כואב מאוד. ללא ספק, זה הסשן (ובפרט הקאטינג) הכואב ביותר שהיה לי מעולם.
לאחר מכן, היא טפטפה עליי קצת נרות. היה נחמד, וכואב באזורים בהם היא פגעה בקאטינג הטרי.
לאחר מכן, היא עשתה לי עוד אימפקט, ארוך.
ההלקאות היו כל כך חזקות, שמתישהו, לקראת סיום החלק הארי בסשן, ירדתי על הברכיים כשהידיים שלי אזוקות למתקן, והצוואר שלי קשור לחבלים. היא המשיכה למצוא הזדמנויות להלקות אותי בלי ידיעה מוקדמת, תוך התעלמות מהכאב שלי, כשהדבר היחיד שמשחק תפקיד בסשן הוא מילת הקוד. מתישהו, היא חיבקה אותי בזמן שאני מיילל מההלקאות האחרונות שהיו לפני.
מדי פעם, בשיא הכאב לרוב, היא הייתה שואלת אותי... אם לעצור... ובכל אחת מהפעמים השבתי לה:
"הכל טוב. זין על לוותר!", באמוק, בסאב ספייס עמוק במיוחד.
היא עשתה לי אימפקט מדויק ואכזרי על הקאטינג עם קיין, כשהבטיחה לי לפני שאחרי זה היא משחררת אותי.
ספגתי את האימפקט על הקאטינג, ואז התחננתי בפניה ביללות:
"בבקשה, תשחררי אותי..."
היא שחררה אותי, אני מרים מבט, מסתכל מסביב. כולי בתוך ספייס עמוק וחזק מאוד, לא מרוכז, וחוזר לעצמי תוך כמה דקות.
כל תזוזה עם הגב מדגישה את החתכים שכתובים כל כך יפה, עליו.
אחר כך, הלכנו לשבת לעשן סיגרייה, כשאני מתחתייה, כמובן, ואז עשינו פוט פטיש ארוך.
הסשן עצמו ארך כ-5 שעות, הזמן הכולל שהמסיבה הייתה.
ללא ספק, זה היה הסשן הכי קשה שחוויתי מעולם, ואותו סשן מהגיהנום מאותו ערב יישארו בלבי ובמחשבותיי, לנצח.
תמונה אחת של הדומינה שלי ושלי, לא ממוצ"ש, אלא מה09/09.
