ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Pure Space

היי,
שמי נדב, אני בן 25. אני נשלט מתחיל בעולם הBDSM, ואפרסם פה רפורטים על חלק מהסשנים שחוויתי, רק העוצמתיים ביותר.
לפני 3 ימים. 18 בנובמבר 2024 בשעה 11:56

צהריים טובים לכולם.

אני עדיין בשלהי האווירה והספייס מהפמדום ביום חמישי, אבל רציתי להעלות פה נושא אחר לגמרי.

לפני כ-3 חודשים, בחודש יולי, הדומינה שלי ואני כיום היינו במשבר ומנותקים, ובזמן הבא הכרתי מישהי ששמה א', הסתשנתי איתה ונפגשתי איתה פעמיים חוץ מזה.

בסשן, היה הכל טוב ויפה. כמה ימים אחרי שהתחלנו לצאת ולשקול ברצינות קשר שיהא מבוסס כולו על flr, חתכתי ממנה, מכל מיני סיבות:

היא די משעממת, אין לה יכולת לבחור והיא לא יודעת מה היא רוצה, היא מלכלכת על בת הזוג שלה, על החברות שלה מהקבוצה הקטנה שלהן, כמו א', ול', וק', האינטליגנציה הרגשית שלה שואפת לאפס, בחיים שלי לא פגשתי בן אדם כל כך מנותק רגשית.

האמת, חתכתי את הקשר, שלחתי הודעה לדומינה שלי, והשאר היסטוריה עד לפני כמה ימים.

מבחינתי הקשר הזה נסגר בסבבה, רק לא ידעתי שהיא לקחה את זה מאוד קשה, לא את זה שעזבתי את הקשר איתה, אלא קשה לה שהדומינה שלי ואני חזרנו לקשר.

ואני מבין את זה. מותר לה לכאוב, למרות ש... כבר יצאה בפניי מהארון וחשפה בפניי את נטייתה המינית, והיא לסבית, כך שעם חוסר יכולת להימשך אליי הנחתי שהיא לקחה את זה גם בטוב.

גיליתי לאחרונה, לא לתדהמתי (אני מכיר אותה ויודע שהיא עושה זאת לכל מי שלא מוצא חן בעיניה - היא  אמרה לי את זה), שהיא הלכה לאותה מארגנת ליין וביקשה שימנעו ממני להגיע לפמדום בתואנה שהטרדתי אותה מינית.

בואו נחזור עכשיו קצת אחורה בזמן, ונראה למה א' מתכוונת כשמדברת על הטרדה מינית.

במהלך הסשן שלנו, היא עשתה לי מדיקל בזין, וכשהתחילה לגעת בו, התלהבה מהגודל שלו ומכמה הוא עבה. היא משחקת לי בכלי כאילו זה ליפסטיק.

שאלתי אותה: "ממה את כל כך מתרגשת?"

והיא השיבה: "כל הנשלטים שפגשתי כולם עם זין קטן. אתה הראשון הנורמלי".

2 תמונות של הזין שלי עת א' מתחרמנת עליו בתוך סשן (עם חצי זקפה בקושי)

לאחר 2 פגישות של דייטים עם א', הבנתי כמה שהיא לא מתאימה לי, בעיקר בגלל האיטיליגנציה הרגשית שלה, ששואפת לאפס, אבל גם בגלל רוע הלב שיש לה. כששמעתי איך היא מספרת שהייתה עם המלכה ק' בשת"פ ויש לה רק רע לדבר עליה, איך היא מלכלכת על א', ועל ל', חברות שלה, שבמסיבות הן מתחבקות ויושבות ביחד, הבנתי שאני מתעסק פה עם ילדה קטנה ולא מפותחת רגשית.

עכשיו, לא' כמובן לא הייתה (ואין) שום בעיה לצאת איתי למטרת קשר בדס"מי, אבל כשהיא רואה מישהי אחרת עושה כן - היא נזעקת "להושיע אותה" מיד חולה נפש.

עכשיו, כן, אני חולה נפש, זה ברור.

יש לי PTSD וOCD מאובחנים, וגם ADHD,  ואני עדיין מתרפא ממחלת ההתמכרות שלי לסמים. אני חולה נפש לכל דבר ועניין.

אבל... זה שאני חולה נפש לא הפריע לה להיות איתי, כי היא ידעה מי אני, ועדיין, היא הייתה משלמת כדי לחזור איתי לקשר ולמצוץ לי, אני נכנס על זה גם אול אין.

עכשיו, אותה מארגנת ליין סירבה לקבל את דבריה, והגעתי לפמדום.

השלב הבא הוא, היא פנתה למארגנות של ליין אחר ואמרה שהטרדתי אותה מינית וחשוב שלא אגיע.

אם נפגעת מינית, למה את לא הולכת למשטרה להתלונן? הסיבה היא פשוטה. לא נהיה כדברים האלה אשר היא אומרת כי מליבה היא בודאם (ממציאה).

הטיעון השקרי שלה לא צלח וקיבלתי אישור להיכנס  לפמדום.

יש לי שאלה אליכם, חברים.

אתם לא חושבים שהיא מגזימה קצת?

הבחורה מנסה לשרוף אותי בסצנה רק כי חתכתי ממנה את הקשר וחזרתי לקשר עם הדומינה שלי, ומנסה להלביש את זה על לא פחות מהטרדה מינית.

א', הרי אותך בעצמך ניסו לאנוס בכניסה לבית שלך בראשל"צ, את לא מתביישת לקחת חלק מתלונות שווא על גברים?

אונס זה להכריח את עצמך לעשות ביד לגבר במסיבה והוא גומר עלייך, תמורת 6000₪. זה הסכום שקיבלת עבור האורדורה בחודש ספטמבר, כמובן מזנאי (צרכן) פרטי.

זה נקרא "אונס עצמי".

אבל... א' שונאת גברים, אני יכול להבין את זה.

היא שונאת גברים כמו שהיא שונאת בשר, לכן עברה לצמחונות.

במשך 6 שנים היא הייתה צמחונית שחיה על טופו ומוחיטו

היא חזרה לאכול בשר בשנייה שראתה לי את הצ'וריסו.

היא בטראומות מגיל קטן, אבא שלה זרק עליה יותר זין מטופי בבר מצווה. ההורים שלה היו נותנים לה לראות תמונות של דם, מוות וכריתת איברים, כי הם כמוה.

א', כשהלכת ל2 מארגנות של הליין להמציא עליי סיפור שלא היה ולא נברא, את לא חושבת.. קצת.. מה סיפרת לי בזמנו על אותן מארגנות?

אני אצטט את המילים שלה, הן חרוטות לי בזיכרון עוד מאחד המפגשים שלנו, מחודש יולי.

" ********* רוצה שאופיע איתה על הבמה בפמדום. אין לי כוח לזקנה הזאת, חיה בסרט שהיא כוכבת"

" *** סתם מלכה ערסית, צריך מישהי יותר נורמלית שתעשה סלקציה".

אז... את מלכלכת על כולם, עם כולם, וכמה שיותר.

למה שלא תלכי ותספרי לשתי המלכות הללו מה אמרת עליהן? או מה שאמרת על חברה שלך א'? על חברה שלך ק'?

ויותר מזה, למה לעזאזל את חושבת שתלכי להמציא סיפור לכל הסצנה שפגעתי בך, ואני אשב בשקט ולא אעשה עם זה כלום?

האמת היא, שא' שונאת אותי כי חתכתי מהקשר איתה וחזרתי לדומינה,שלי, ומנסה לפגוע בי בכל דרך, רק כדי שאהיה ניזוק, גם אם אין שום קשר למציאות.

 

לפני 3 ימים. 17 בנובמבר 2024 בשעה 22:36

השעה היא כמעט 21:00, אני מחוץ למועדון, בידיעה שהלילה הדומינה שלי ואני יחד הולכים לפקוד את הדאנג'ן.

אני לא מגיע לבד, ומוטב שמלכתי תכתיב את הקצב, כיצד זה ייראה, איך ומתי, זה פשוט עושה את החיים פשוטים יותר...

אני מפתח שיחות חולין עם כל מי שמסביבי, סתם כי אני לא יכול לשבת בשקט.

 הדלתות נפתחות, ואני ממתין לדומינה שלי בזמן שכל הממתינים בחוץ דוהרים אל תוך הדאנג'ן.

השעה 21:30, אני מבחין בדומינה שלי מגיעה, יורדת מהמונית, אני מקבל את פניה על 4, ואז אנחנו נכנסים פנימה.

הניחוחות והמרקם של איך הדברים ייראו, יופעלו, ישומשו, ויינזקו, כבר מתנגנים לי בראש כמו מנגינה שאת סופה כולנו מכירים...חה! את המנגינה של המוח המעוות שלי רובכם לא מכירים, ואף אחד לא יכול היה להיכנס לי לתוך המוח בשביל לעשות את זה, אז הבאתי את עצמי בשביל זה.

הסטיות העמוקות והקשות ביותר שלי הן ביזאר אדום, קאטינג, מדיקל.

אני אוהב לשתות את הביזאר האדום ישירות מהמקור,

את הקאטינג שלי אני אוהב כשהוא עמוק כמו המוות כשהיא דוחפת לי אצבעות מדממות לפה ומכריחה אותי ללקק אותן,

ואת המדיקל כשהיא דוקרת אותי עם מחטים ואז שותה את הדם שלי במחזור של סשנים.

חזרה לפמדום. דקה אחת או שתיים שאני מתהלך על הרגליים בפמדום מגיעות לקיצן, כשהדומינה שלי עונדת לי את הקולר, והרצועה סביב הצוואר, ואני על הברכיים.

הדומינה שלי מתחילה לשחק איתי בפט פליי, לפי המבטים שלה, התזוזות שלה, ההתנהגות שלה, התחלתי להרגיש לאיזה מקומות עמוקים היא הולכת ומתחילה לקחת את כל הסשן שבנינו.

אני מבקש ממנה רשות להתפשט, נענה בהסכמה מצידה, ועושה כן.

המלכה ממשיכה בשלה, מבשלת את הסשן הזה טוב-טוב בפט פליי נחמד ולא רועש, טרמפלינג ופוט פטיש שמפילים לתחילתו של ספייס טהור.

המלכה מתרוממת וקמה, ואני מולך אחריה עם הקולר שלי, היא מובילה אותנו לתוך כלוב, ושם היא קושרת אותי בידיים וברגליים.

 אני עמוק בתוך המנגינה שמתחלפת לה בתוכי כשאני לוחץ פליי על המנטליות שלי,

אני מתחיל להרגיש את הקיק מהאימפקט הראשוני, כששוט הסוסים החל לחבוט בי בחוזקה היישר מידייה האימתניות והקודרות של הדומינה שלי.

הצלפה, אחת, ועוד אחת על התחת, עוד אחת, ועוד אחת, ואני כבר לא מסוגל לספוג...

"אחחחחחחח!!!!!!!!!"  יצא ממני בשאגה מקפיאת דם ומצמררת בעיקר ונילים, עם צחוק מתגלגל ומרושע שיוצא ממני ברגעים שאחרי.

אני מרגיש את הדומינה שלי נכנסת לדום ספייס עת התחלתי לצרוח, ואני מרגיש את התשוקה שלי  בכאב מתמלאת ברצון לעוד, ועוד, ועוד.

היא ממשיכה להצליף בי בחוזקה, הלקאה אחת אחרי השנייה, אבל היא מרגישה שהכאב הוא לא מספיק גדול עבורי, היא מחפשת לשבור אותי, אז היא פשוט מנחיתה עליי מכות כואבות ואכזריות של הלקאות כפולות וקשות, והנה שוב, הקול שלי מגיע לאוקטבות מינימום של אנה טימופיי בהופעת בכורה שלה באקס פקטור,

"אחחחחחחחחחחחחח!!!" מלא בכאב ובתשוקה אין סופית אל הכאב, ומה שמלווה אותו. 😈

נהנתי להרגיש את המחזור הזה על בשרי , צרחת כאב, צחוק מתגלגל, וחוזר חלילה. 😈

בתגובה, הדומינה שלי השתיקה אותי, ואמרה לי:

"כשנהיה לבד תצרח כמה שאתה רוצה. פה תתנהג בתרבות, והשבתי לה, עם פנים רציניות וגוף כואב: "ברור, המלכה ליה".

היא המשיכה להצליף בי בחוזקה עם השוט בתחת, והתחילה לפגוע גם בגב.

הלקאה, אחת, ועוד אחת, ועוד אחת ואני מתפוצץ בזעקת כאב גדולה אל השמיים.

חצי שעה בתוך הסשן,

אני מוצא את עצמי צוחק בהיסטריה במשך דקות ארוכות, בין ההצלפות, ובמהלכן.

כי... בשלב הזה, אני הבנתי שאני הגעתי לגן עדן, ואני פשוט חי על עננים, כי יותר טוב מזה אין, ולא יכול להיות. הלוואי שזה לא ייגמר.

אני פוקח את העיניים, מביט מסביבי, ומתחיל להפנים את הCrowd Reaction שנוצר פה עם תחילת הסשן.

זה ממלא אותי בכל כל כך הרבה רגשות, של עוצמה, כבוד, כוח.

ההצלפות ממשיכות לבוא, והפומביות היא חברתי הטובה, כי אני לא יכול לשבת בשקט, ואני ממשיך לזעוק וליילל אל השמיים בכאב רב, כן, זה מרגיש כל כך טוב לחוות את הפומביות הזו על אמת.

הדומינה שלי מפסיקה את רצף ההצלפות, כשאני בתוך טראנס עמוק בראש שלי של ספייס, גן עדן ועננים ורודים, ומחליטה לדקור אותי עם מחטים.

אני מרגיש את פד האלכוהול מחטא לי את הגב, וכמה שניות לאחר מכן דקירה בגב. אחת ועוד אחת. שלושת הראשונות לא כאבו.

היא המשיכה לדקור, ובדקירה החמישית הרגשתי ממש את המחט חודרת לי לתוך הגוף ומפלחת אותי דרך הגב.

זו הייתה דקירה נעימה וטיפה כואבת.

דקירה אחת נוספת, כואבת ועמוקה כל כך עד שהמציאות מסביבי השתנתה לחלוטין.

אני פשוט מנותק מהגוף שלי. אין מילים אחרות לתאר את מה שקרה שם, ואני מדבר על ניתוק וריחוף.

יצאתי מהגוף שלי, וצפיתי בסשן שלנו ממשיך באין מפריע, כשהמחטים ממשיכות לחורר לי את הגב, בהיתי בסשן, ונדהמתי לראות כמה הכאב והתשוקה לכאב מרגשים אותי, ממלאים אותי בהרבה עונג, בהרבה סיפוק מיני.

אחרי 10 דקות בערך, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור חזרה לגוף שלי, עצמתי את העיניים, עוברים כמה רגעים, ואני מבין שחזרתי למציאות.

אני בהחלט מבין שנפלתי לטריפ. וזו ודאי חוויה אינטנסיבית, ואני ממשיך לשחק את המשחק. עוד מחטים, עוד כאב, ועוד ריחופים.

אחרי 23 מחטים בתוך הגב שלי, אני בתוך סאב ספייס מטורף ועוצמתי, שהעיף אותי לשמיים.

אז... ביקשתי מהדומינה שלי אישור, והלכתי להראות לקימברלי מה עשינו...

להלן התוצאות:

שנמשיך?! במשך כשעה שלמה סחבתי את המחטים האלה בתוך הגוף שלי, כשאני נייד ככה ומתנועע בדאנג'ן בחופשיות.

כן.. זה מרגיש כל כך טוב ואפל! בזמן שהמחטים היו תקועות לי בגב, היא עשתה לי אימפקט בחזה ובבטן במקום בגב ובתחת, היה מרענן, טוב לגוון, בעיקר חששתי שהמחטים ייפלו לי מהגב מרוב שהיא מלקה כל כך חזק,  הלקאות מלאות ברגש ועוצמה.

לאחר מכן, היא הוציאה לי את המחטים מהגב, וכשהמחט שניתקה אותי מהמציאות כשהיא נכנסה לגוף, ניתקה אותי שוב מהמציאות כשהיא יצאה מהגוף, רק הפעם זה היה יותר חזק.

הרגשתי את העולם כולו נצבע בצבעי ורוד-כתום, מעין סרט מצויר, כמו פופאי, עם מזג אוויר חורפי ומבשר שלג רב.

הרגשתי שאני נופל לתוך ספייס עמוק במיוחד, והנה, חזרתי שוב למציאות.

כשחזרתי, התחלתי להטיל ספק לגבי כל כך הרבה דברים שקשורים אליי. למה בכלל אני עושה את מה שאני עושה, ועבור מי?

האם אני באמת מאמין בדרך שבה אני חי? מי אני בכלל? 

המחשבות התחילו לרוץ לי בראש באין מפריע, הן לא מפחידות אותי, הן עוזרות לי להבין מה אני מחפש מעצמי.

המחשבות הפכו מהר מאוד עמוקות במיוחד, והרגשתי שאני חופר פנימה לתוכי,  ובתוך הראש שלי יש תמונה של אבא שלי עושה סמים לידי, קלים או קשים.

אני ילד קטן, נחנק מהריח, מבקש מאבא לכבות את הסיגריה, כי הריח לא נעים לי.

רק לא הבנתי שזה וויד ולא סיגריה, והריח הרע זה היה מהקוקאין המבושל שהוא בישל לעצמו שם לידי, והסריח את כל הבית.

אני מבין, בשלב הזה, שאני חייב להפסיק לצלול וחייב לחזור למציאות, אז אני פשוט עוצם את העיניים, פוקח שוב, והנה, חזרתי שוב למציאות.

הוצאת המחטים מהגב בסשן הנוכחי, ללא ספק העבירה אותי מסע עמוק שלא ציפיתי לו.

זה הרגיש לי שהמציאות חולפת כמו חלום.

4 שעות בתוך הסשן.

 אחרי כל הסערה הזו בתוכי, הלכנו להסתובב בדאנג'ן, קצת במבוך, קצת פוט פטיש וניוש.

זה היה קינוח כיפי לסשן המדהים שחוויתי מקודם...

לקראת 2:00 , חתכנו משם כי היה עמוס מדי, אבל בהחלט היה מטורף, נוצץ, חזק, הארדקוריסטי, בדס"מ על אמת.

קימברלי גראנד, תודה על האירוח בביתך, מאוד שמחנו לשהות כמה שעות בו ולקחת חלק מהתרבות והסצנה המתפתחת בארץ של הבדס"מ,

ואנחנו כאן רק כדי להמשיך להפיץ רעל על הבמות, בדס"מ סטייל.

 

לפני שבוע. 8 בנובמבר 2024 בשעה 17:17

ביום שלישי יצאתי לבלות עם הדומינה שלי בחוף גורדון בת"א.

להלן התוצאות:

לפני שבועיים. 31 באוקטובר 2024 בשעה 20:13

לארוחת בוקר אני אוכל כאב, לארוחת ביניים אני אוכל מסמרים וזה קטן עליי, כי אכלתי חרא מברזל.

לצהריים וערב אני אוכל נשלטים מתחרים הייטרים, בקושי מדברים שמנסים לעקוף אותי ונכשלים כל פעם מחדש... 😈😈

אבל ברצינות, הכוח הזה שיש לי בידיים, הוא עצום.

סשן אחד בודד ו-2 מפגשים שהיה לי לפני מספר חודשים עם מישהי, הובילו לשנאה כלפיי וקנאה עזה שנמשכת כבר חודשים, מבלי שאעשה דבר להתריס.

בתור אחד שמכיר את הבחורה הילדותית, אני יודע כמה היא אוהבת ללכלך על כולם ולהמציא סיפורים, בפרט בתקופה שאני והדומינה-אקסית שלי היינו יחד ולראות אותנו במסיבות או בקבוצות היה אונס לה את הנשמה מכאב, אבל מה שסיפרו לי היום שהיא מספרת?! זה היה מצחיק 😂😂

אותה בחורה היא דומינה טובה במציאות מדומה, כמו הסיפור הזה שהמציאה עליי.

חברים, ב14/11 הולך להיות פמדום נוסף.. של

מלכת הדאנג'ן, קימברלי גראנד.

אני אגיע עם חבר, תתכוננו, תגיעו, כי בערב הזה יצויין יום הולדתה האנונימי של המלכה.

זה לא הולך להיות "עוד פמדום" אלא אחד מהפדומים והחזקים שהיה בסצנה ובתרבות הישראלית אי פעם.

בואו לראות אותי, מרעיד את הדאנג'ן בצרחות, יללות ויבוביים, הנשמה שלי שמעה יותר צעקות כאב מאשר בית חולים מחדרי לידה, לכן הקול שלי גבוה כל כך 😈

היייייייי,

ב14/11 תהא החגיגה, תקנו כרטיסים!

 

לפני 3 שבועות. 27 באוקטובר 2024 בשעה 17:26

טוב, אני כבר לא עושה סמים קשים פרק זמן ארוך, ולמעשה... גם לא סמים קלים.

הפסקתי עם הקנאביס והחשיש לגמרי, כשאלו היוו מקור להתמודדות/ בריחה מהכאב בזמן הניקיון שלי מסמים קשים ובזמן התקופה הקשה שלאחר הפרידה. הראש לגמרי צלול וסאחי, ואני מרגיש שאני חכם יותר כשאני סאחי, ומצליח יותר בכל התחומים, אני פחות עייף באופן כללי ויותר מרוצה ומאושר, עם אין סוף אנרגיות לעתים קרובות.

נותרה לי רק בעיה אחת:

הבדידות

אני תמיד מרגיש בודד, לצאת עם חברים זו תחושה שממלאת לי ריק מהבדידות שלי למשך כמה שעות, ואז ההשפעה פגה וחולפת כשאני לבד/ כשאני עובד.

הבדידות היא מחלה קשה עבורי לא פחות ממחלת ההתמכרות, וגם אותה במשך שנים אני נאלץ לסחוב על כתפיי.

אבל האמת היא, שכאשר אני סאחי, כמו עכשיו, יש לי הרבה יותר מוטביציה ואני הרבה פחות מתבכיין ושוקע לדיכאון, אני פשוט מטפס מהתחתית כל פעם מחדש, כמו שעשיתי עם הסמים. הייתי מכור קשות עד עמקי נשמתי, ברמה שיום אחד בלי סמים היה גורם לי לריב עם כל הסביבה שלי, הקרובה והרחוקה, והיום אני נקי ופראש.

אז... אני אמצא פתרון, והפתרון חייב להיות זוגיות.

כשיצאתי עם הדומינה-אקסית שלי, לא הרגשתי בודד רוב הזמן. הייתה לי אהבה.

ואהבה זה מה שאני צריך.

כך, מבחינתי, אני חוזר לחפש לעצמי זוגיות, מההבנה הברורה ש "לא טוב היות האדם לבדו", כמו כן אני אקנה לעצמי טלוויזיה לבית, חייב למלא את הבית קצת.

היום ב00:30 קבעתי סשן עם מלכה חדשה, מישהי לא מוכרת בסצנה שהכרתי באחת הקבוצות בטלגרם.

לפני 3 שבועות. 24 באוקטובר 2024 בשעה 20:13

רציתי לתת לך המון, לקחת את הכל, השארת אותי בדיכאון

בתוך העולם העגול חיפשתי פינה לעצמי לא מצאתי מקום

שבו זה יפסיק לכאוב, כל מה שעשית לי מקודם

תפסיקי לבוא אליי במציאות וגם בחלומות

מהנשיקות שלך רק צלקות

אין טעם לנסות להחזיר את זה, סורי

כל מה שעשינו היסטוריה

היינו ביחד הרגשנו בעושר, למרות שהיינו בעוני

את חולה על ה19 קוביד, לא כמו על ג'יט ועל טוניק

וגם על וויד וקרטונים, המחלה הזאת כרונית

נשפך מלא דם כי רוקנת את הלב שלי כאילו זה bloody mary

לא היית יכולה לדבר מהסאטלות כשהתקשרתי מהכלא

כל כך הרבה חרא עברתי בדרך אלייך את לא מעכלת

עשית הלוויה לכל מה שבנינו ביחד - ירקת על הקבר

אל תנסי להחזיר אותי אל התחתית הזו, אני לא בא

שופך ת'הנסי על הרצפה, ובשבילך לא נשאר לי טיפה אהבה

חתכתי לכל השדים בפנים והשארתי אבק

הרחבתי את השיר הזה מהעבר שלה בסופו של דבר

גם עם כל הגאנג אני כאן לבדי

יורק ת'אמת שלי עד יום הדין

כל כך הרבה התרכזתי בכאן ועכשיו אני לא מסוגל יותר לחשוב על עתיד

שר במקלט כאילו עף עליי טיל

מי ששרד איתי רק מהteam

בא לרסק לך את הראש ב23/11 בלבונטין

לפני 4 שבועות. 23 באוקטובר 2024 בשעה 18:43

אני כן עם הקהילה כמו משה עם אלוקים.

לפני 18 ימים נפרדנו סופית.

אני יודע שאני אמור להתקדם, אני יודע שאני אמור לשים אותה מאחוריי.

אני יודע ששברון לב זה משהו שקורה לכולם, וקרה גם לי כמה פעמים.

כל כך הרבה סמים שצרכתי כדי לטשטש את הכאב עקב הפרידה, וההכחשה, וכן, זה עזר לי חלקית.

ועדיין, כואב לי כל כך. הכאב והסבל לא מרפה.

גם אם אני נראה חזק ולא מראה כאב, מבפנים אני גמור ונשבר לי כבר הלב.

קשה לי להשלים עם העובדה שהיא איננה חלק מחיי יותר ואף לא תהיה.

קשה לי שהיא יותר לא לצידי כדי שאוכל להרכין את ראשי על הברכיים שלה ולנשק את רגליה בהערצה, תוך כדי שאני מודה לה על הזכות להיות העבד שלה.

קשה לי להשלים עם העובדה שהאישה היחידה שהצליחה לעורר בי רגש אחרי שנים, כבר לא איתי יותר.

כן, הסתשנתי מאז עם כמה דומינות ואף שכבתי עם אחת מהן.

לא רציתי ללכת להסתשן או לשכב עם אחרות, באתי רק בשביל ספייס ושקט שיחליפו לי עוד סמים.

לא הייתי יכול להתמודד.. עם כל הכאב.. שגרמתי לחברים, משפחה ולאקסית,

המצפון שלי צרח לי שוב: "לך תתאבד, מדיקל, אתה חרא של נשלט וחרא של בן אדם".

אובדני, לא יציב, קיצוני, דיכאוני, מוותר בקלות.

והאחריות על המעשים שלך מתחילה ונגמרת אך ורק אצלך, אף אחד לא יקח את זה בשבילך,

ההבנה היא שאני לעצמי והיא לעצמה, בכוחות נפרדים, לא מדברים ולא קרובים כאילו מעולם לא הכרנו.

ההבנה הברורה שעם הגיל החיים הופכים רק להרבה יותר קשים, עושה לי חשק לחזור לתקופת הילדות שלי, אלימה מילולית ופיזית ככל שהייתה, לתקופה שהייתי בן 6 או 7, שם החיים נראו הרבה יותר קלים כשניהלו אותם עבורי.

האם יש סוף לכאב? התשובה היא כן,

באופק הוא נראה מרחוק.

רחוק מדי.

לפני חודש. 12 באוקטובר 2024 בשעה 12:29

מלפני כמה ימים:

 

ומתלבט אם לעשות קאטינג אובדני נוסף, כמו שהיה לי בעבר, ללא סימן קבוע:

 

ואם להיות כן, אני מאוד מתגעגע לסשנים הארדקוריסטיים וקשים במיוחד. ארוכים. 4-5 שעות של סבל של קאטינג, מדיקל ואימפקט על הקאטינג, בתוספת קינוח של גולדן שאוור, מושלם.

מי יודע.. מה יביא עלינו המחר? 😈

לפני חודש. 10 באוקטובר 2024 בשעה 19:22

היום את תרקדי לבד כי אני לא בא,

הלילה את תבכי לבד כי שוב אני איתה

רצית להיות איתי אבל החלטת לשחק

החלפת ת'רגשות שלך ילדה, בשביל השיק

לפני חודש. 23 בספטמבר 2024 בשעה 16:19

הצורך בסם ממלא לי את המחשבות בייאוש ואובדן תקווה.

הסיבה לכך נעוצה בהתמכרות החזקה שלי לסמים. והאמת? אני נקי מסמים קשים כבר כמה שבועות, ועכשיו, זה מכה בי חזק יותר מתחילת ההליך.

המציאות עבורי היא הרבה יותר טובה נוכח היעדר הסמים הקשים, אבל.. כרגע הכל מרגיש אפל ואבוד בלעדיהם.

כואב כל כך לעבור דקות על גבי דקות כרגע, בלי להסניף קוקואין, דוקטור או קטמין.

ואני בדודא רצינית ל2 באמפים של הירואין.

אני עצבני, הנפש המכורה שלי תולה את כל תקוותה בסם, ומשוועת לקבלו, אבל אסור לי להפסיק.

סיגריה, אימון, ואז להתקשר אל הדומינה שלי

לא אפול בזה. לא שוב.

Fuck Drugs