טוב, אני כבר לא עושה סמים קשים פרק זמן ארוך, ולמעשה... גם לא סמים קלים.
הפסקתי עם הקנאביס והחשיש לגמרי, כשאלו היוו מקור להתמודדות/ בריחה מהכאב בזמן הניקיון שלי מסמים קשים ובזמן התקופה הקשה שלאחר הפרידה. הראש לגמרי צלול וסאחי, ואני מרגיש שאני חכם יותר כשאני סאחי, ומצליח יותר בכל התחומים, אני פחות עייף באופן כללי ויותר מרוצה ומאושר, עם אין סוף אנרגיות לעתים קרובות.
נותרה לי רק בעיה אחת:
הבדידות
אני תמיד מרגיש בודד, לצאת עם חברים זו תחושה שממלאת לי ריק מהבדידות שלי למשך כמה שעות, ואז ההשפעה פגה וחולפת כשאני לבד/ כשאני עובד.
הבדידות היא מחלה קשה עבורי לא פחות ממחלת ההתמכרות, וגם אותה במשך שנים אני נאלץ לסחוב על כתפיי.
אבל האמת היא, שכאשר אני סאחי, כמו עכשיו, יש לי הרבה יותר מוטביציה ואני הרבה פחות מתבכיין ושוקע לדיכאון, אני פשוט מטפס מהתחתית כל פעם מחדש, כמו שעשיתי עם הסמים. הייתי מכור קשות עד עמקי נשמתי, ברמה שיום אחד בלי סמים היה גורם לי לריב עם כל הסביבה שלי, הקרובה והרחוקה, והיום אני נקי ופראש.
אז... אני אמצא פתרון, והפתרון חייב להיות זוגיות.
כשיצאתי עם הדומינה-אקסית שלי, לא הרגשתי בודד רוב הזמן. הייתה לי אהבה.
ואהבה זה מה שאני צריך.
כך, מבחינתי, אני חוזר לחפש לעצמי זוגיות, מההבנה הברורה ש "לא טוב היות האדם לבדו", כמו כן אני אקנה לעצמי טלוויזיה לבית, חייב למלא את הבית קצת.
היום ב00:30 קבעתי סשן עם מלכה חדשה, מישהי לא מוכרת בסצנה שהכרתי באחת הקבוצות בטלגרם.
