השעה היא כמעט 21:00, אני מחוץ למועדון, בידיעה שהלילה הדומינה שלי ואני יחד הולכים לפקוד את הדאנג'ן.
אני לא מגיע לבד, ומוטב שמלכתי תכתיב את הקצב, כיצד זה ייראה, איך ומתי, זה פשוט עושה את החיים פשוטים יותר...
אני מפתח שיחות חולין עם כל מי שמסביבי, סתם כי אני לא יכול לשבת בשקט.
הדלתות נפתחות, ואני ממתין לדומינה שלי בזמן שכל הממתינים בחוץ דוהרים אל תוך הדאנג'ן.
השעה 21:30, אני מבחין בדומינה שלי מגיעה, יורדת מהמונית, אני מקבל את פניה על 4, ואז אנחנו נכנסים פנימה.
הניחוחות והמרקם של איך הדברים ייראו, יופעלו, ישומשו, ויינזקו, כבר מתנגנים לי בראש כמו מנגינה שאת סופה כולנו מכירים...חה! את המנגינה של המוח המעוות שלי רובכם לא מכירים, ואף אחד לא יכול היה להיכנס לי לתוך המוח בשביל לעשות את זה, אז הבאתי את עצמי בשביל זה.
הסטיות העמוקות והקשות ביותר שלי הן ביזאר אדום, קאטינג, מדיקל.
אני אוהב לשתות את הביזאר האדום ישירות מהמקור,
את הקאטינג שלי אני אוהב כשהוא עמוק כמו המוות כשהיא דוחפת לי אצבעות מדממות לפה ומכריחה אותי ללקק אותן,
ואת המדיקל כשהיא דוקרת אותי עם מחטים ואז שותה את הדם שלי במחזור של סשנים.
חזרה לפמדום. דקה אחת או שתיים שאני מתהלך על הרגליים בפמדום מגיעות לקיצן, כשהדומינה שלי עונדת לי את הקולר, והרצועה סביב הצוואר, ואני על הברכיים.
הדומינה שלי מתחילה לשחק איתי בפט פליי, לפי המבטים שלה, התזוזות שלה, ההתנהגות שלה, התחלתי להרגיש לאיזה מקומות עמוקים היא הולכת ומתחילה לקחת את כל הסשן שבנינו.
אני מבקש ממנה רשות להתפשט, נענה בהסכמה מצידה, ועושה כן.
המלכה ממשיכה בשלה, מבשלת את הסשן הזה טוב-טוב בפט פליי נחמד ולא רועש, טרמפלינג ופוט פטיש שמפילים לתחילתו של ספייס טהור.
המלכה מתרוממת וקמה, ואני מולך אחריה עם הקולר שלי, היא מובילה אותנו לתוך כלוב, ושם היא קושרת אותי בידיים וברגליים.
אני עמוק בתוך המנגינה שמתחלפת לה בתוכי כשאני לוחץ פליי על המנטליות שלי,
אני מתחיל להרגיש את הקיק מהאימפקט הראשוני, כששוט הסוסים החל לחבוט בי בחוזקה היישר מידייה האימתניות והקודרות של הדומינה שלי.
הצלפה, אחת, ועוד אחת על התחת, עוד אחת, ועוד אחת, ואני כבר לא מסוגל לספוג...
"אחחחחחחח!!!!!!!!!" יצא ממני בשאגה מקפיאת דם ומצמררת בעיקר ונילים, עם צחוק מתגלגל ומרושע שיוצא ממני ברגעים שאחרי.
אני מרגיש את הדומינה שלי נכנסת לדום ספייס עת התחלתי לצרוח, ואני מרגיש את התשוקה שלי בכאב מתמלאת ברצון לעוד, ועוד, ועוד.
היא ממשיכה להצליף בי בחוזקה, הלקאה אחת אחרי השנייה, אבל היא מרגישה שהכאב הוא לא מספיק גדול עבורי, היא מחפשת לשבור אותי, אז היא פשוט מנחיתה עליי מכות כואבות ואכזריות של הלקאות כפולות וקשות, והנה שוב, הקול שלי מגיע לאוקטבות מינימום של אנה טימופיי בהופעת בכורה שלה באקס פקטור,
"אחחחחחחחחחחחחח!!!" מלא בכאב ובתשוקה אין סופית אל הכאב, ומה שמלווה אותו. 😈
נהנתי להרגיש את המחזור הזה על בשרי , צרחת כאב, צחוק מתגלגל, וחוזר חלילה. 😈
בתגובה, הדומינה שלי השתיקה אותי, ואמרה לי:
"כשנהיה לבד תצרח כמה שאתה רוצה. פה תתנהג בתרבות, והשבתי לה, עם פנים רציניות וגוף כואב: "ברור, המלכה ליה".
היא המשיכה להצליף בי בחוזקה עם השוט בתחת, והתחילה לפגוע גם בגב.
הלקאה, אחת, ועוד אחת, ועוד אחת ואני מתפוצץ בזעקת כאב גדולה אל השמיים.
חצי שעה בתוך הסשן,
אני מוצא את עצמי צוחק בהיסטריה במשך דקות ארוכות, בין ההצלפות, ובמהלכן.
כי... בשלב הזה, אני הבנתי שאני הגעתי לגן עדן, ואני פשוט חי על עננים, כי יותר טוב מזה אין, ולא יכול להיות. הלוואי שזה לא ייגמר.
אני פוקח את העיניים, מביט מסביבי, ומתחיל להפנים את הCrowd Reaction שנוצר פה עם תחילת הסשן.
זה ממלא אותי בכל כל כך הרבה רגשות, של עוצמה, כבוד, כוח.
ההצלפות ממשיכות לבוא, והפומביות היא חברתי הטובה, כי אני לא יכול לשבת בשקט, ואני ממשיך לזעוק וליילל אל השמיים בכאב רב, כן, זה מרגיש כל כך טוב לחוות את הפומביות הזו על אמת.
הדומינה שלי מפסיקה את רצף ההצלפות, כשאני בתוך טראנס עמוק בראש שלי של ספייס, גן עדן ועננים ורודים, ומחליטה לדקור אותי עם מחטים.
אני מרגיש את פד האלכוהול מחטא לי את הגב, וכמה שניות לאחר מכן דקירה בגב. אחת ועוד אחת. שלושת הראשונות לא כאבו.
היא המשיכה לדקור, ובדקירה החמישית הרגשתי ממש את המחט חודרת לי לתוך הגוף ומפלחת אותי דרך הגב.
זו הייתה דקירה נעימה וטיפה כואבת.
דקירה אחת נוספת, כואבת ועמוקה כל כך עד שהמציאות מסביבי השתנתה לחלוטין.
אני פשוט מנותק מהגוף שלי. אין מילים אחרות לתאר את מה שקרה שם, ואני מדבר על ניתוק וריחוף.
יצאתי מהגוף שלי, וצפיתי בסשן שלנו ממשיך באין מפריע, כשהמחטים ממשיכות לחורר לי את הגב, בהיתי בסשן, ונדהמתי לראות כמה הכאב והתשוקה לכאב מרגשים אותי, ממלאים אותי בהרבה עונג, בהרבה סיפוק מיני.
אחרי 10 דקות בערך, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור חזרה לגוף שלי, עצמתי את העיניים, עוברים כמה רגעים, ואני מבין שחזרתי למציאות.
אני בהחלט מבין שנפלתי לטריפ. וזו ודאי חוויה אינטנסיבית, ואני ממשיך לשחק את המשחק. עוד מחטים, עוד כאב, ועוד ריחופים.
אחרי 23 מחטים בתוך הגב שלי, אני בתוך סאב ספייס מטורף ועוצמתי, שהעיף אותי לשמיים.
אז... ביקשתי מהדומינה שלי אישור, והלכתי להראות לקימברלי מה עשינו...
להלן התוצאות:
שנמשיך?! במשך כשעה שלמה סחבתי את המחטים האלה בתוך הגוף שלי, כשאני נייד ככה ומתנועע בדאנג'ן בחופשיות.
כן.. זה מרגיש כל כך טוב ואפל! בזמן שהמחטים היו תקועות לי בגב, היא עשתה לי אימפקט בחזה ובבטן במקום בגב ובתחת, היה מרענן, טוב לגוון, בעיקר חששתי שהמחטים ייפלו לי מהגב מרוב שהיא מלקה כל כך חזק, הלקאות מלאות ברגש ועוצמה.
לאחר מכן, היא הוציאה לי את המחטים מהגב, וכשהמחט שניתקה אותי מהמציאות כשהיא נכנסה לגוף, ניתקה אותי שוב מהמציאות כשהיא יצאה מהגוף, רק הפעם זה היה יותר חזק.
הרגשתי את העולם כולו נצבע בצבעי ורוד-כתום, מעין סרט מצויר, כמו פופאי, עם מזג אוויר חורפי ומבשר שלג רב.
הרגשתי שאני נופל לתוך ספייס עמוק במיוחד, והנה, חזרתי שוב למציאות.
כשחזרתי, התחלתי להטיל ספק לגבי כל כך הרבה דברים שקשורים אליי. למה בכלל אני עושה את מה שאני עושה, ועבור מי?
האם אני באמת מאמין בדרך שבה אני חי? מי אני בכלל?
המחשבות התחילו לרוץ לי בראש באין מפריע, הן לא מפחידות אותי, הן עוזרות לי להבין מה אני מחפש מעצמי.
המחשבות הפכו מהר מאוד עמוקות במיוחד, והרגשתי שאני חופר פנימה לתוכי, ובתוך הראש שלי יש תמונה של אבא שלי עושה סמים לידי, קלים או קשים.
אני ילד קטן, נחנק מהריח, מבקש מאבא לכבות את הסיגריה, כי הריח לא נעים לי.
רק לא הבנתי שזה וויד ולא סיגריה, והריח הרע זה היה מהקוקאין המבושל שהוא בישל לעצמו שם לידי, והסריח את כל הבית.
אני מבין, בשלב הזה, שאני חייב להפסיק לצלול וחייב לחזור למציאות, אז אני פשוט עוצם את העיניים, פוקח שוב, והנה, חזרתי שוב למציאות.
הוצאת המחטים מהגב בסשן הנוכחי, ללא ספק העבירה אותי מסע עמוק שלא ציפיתי לו.
זה הרגיש לי שהמציאות חולפת כמו חלום.
4 שעות בתוך הסשן.
אחרי כל הסערה הזו בתוכי, הלכנו להסתובב בדאנג'ן, קצת במבוך, קצת פוט פטיש וניוש.
זה היה קינוח כיפי לסשן המדהים שחוויתי מקודם...
לקראת 2:00 , חתכנו משם כי היה עמוס מדי, אבל בהחלט היה מטורף, נוצץ, חזק, הארדקוריסטי, בדס"מ על אמת.
קימברלי גראנד, תודה על האירוח בביתך, מאוד שמחנו לשהות כמה שעות בו ולקחת חלק מהתרבות והסצנה המתפתחת בארץ של הבדס"מ,
ואנחנו כאן רק כדי להמשיך להפיץ רעל על הבמות, בדס"מ סטייל.
