לפני מספר חודשים בנובמבר יצא הספר הראשון שלי בדפוס בארצות הברית
ולא מזמן סיימתי טיוטא ראשונה של הספר השני
בניגוד לספר הראשון שהוא ספר כמעט עיוני וקוואזי מדעי לגבי פרקינסון וטרנסיות אין ממש קשר אגב זו רק אני
הספר השני התחיל בתור רומן כליל לסבי.
הוא ככה התחיל אבל המשיך אחרת לגמרי
התחיל קליל סיפור קלאסי של גירל מיט גירל מתאהבות מצליפות וחיות עד עצם היום הזה באושר ובאושר
קאט כבד לכיוון אמוני
עם השנים פיתחתי, בעקבות מורה נבוכים של הרמבם, את התיאוריה שאלוהימה קייממ ולא מתערבתץ אלוהימה גדולה והדת שהיא צריכה היא מינימאלית,רצון או השגחה אינם בלקסיקון שלה
לכן אין שום דבר שמימי בעובדה שנכשלתי כישלון חרוץ בלייצר רומן קליל של אהבה
החל מהמערכה השנייה, הסיפור מחולק לחמש מערכות לא כמו מחזה אלא כמו משחק טניס, הסיפור לקח אותי למחווזת שלךתקשורת דיספונקציונלית ,רגש אובססיבי ומניפוולציות רגשיות,
אמנם מטרחד אבל עדיין הסים\פור רוצה ללכת לשם שילך אני ניגררת במילא אחריו
עכשוי הפורמט שלו הוא איחוד של ,"כל יום יותר קרובים" של יאלום ואלמוות של קונדרה שמהראשון לקחתי את הדיאלוג בין שתי הדמויות רצל ארווין יאלון הן המטפל והמטופלת ואצלי הן מאייה ואלישבע זוג נחמד ופנויות שנםגשוצת אצל חברה נשואה שמארחת מסיבת לאק חודשית.
וקונדרה הכניס דמות מספר "לא כל יודע", קונדרה מוסיף מסםר כזה בדמותו של פרופסור אבאנריוס שמקדם את העלילה קצת . אבל בעוד שפרופסור אבנאריוס משתתף קצת מאוד, אבל כן משתתף, המספר "הלא כל יודע" שלי הוא ג'די וסחבהו (סבא שלי וחברו), הוא לא מתערב בעלילה ורק מפרש ומוסיף
בפוסט הבא אשתף את הפרק ראשון ובבא אחריו אשתף אתכם בלבטים