נפגשנו במקרה ,מסיבה, עמוסת ילדים אלכוהול רע ובשר טוב כמו שכל זוג נשוי עורך לחברותיו החד – הוריות או הרווקות. בדיעבד הסתבר לי שניסו לשדך לי את הרווקה הראשית כי בכל משפחה יש רווקה ראשית כלשהיא.
רצוי לידע מראש שאני בדרך כלל עבמית
מין עצם בלתי מזוהה שמסתובב לו בחלל החדרו בטח לא רגישה מספיק לניואנסים של מסיבת חד -הוריות כך שבזמנו האמת לא היה לי מושג וגם אם היה לי לא הייתי יודעת מה לעשות אתו.
העיתוי היה יום העצמאות וילדי שיחקו עם פטיש מתנפח ענק .
בכלל האווירה הייתה משוחררת אני לא באמת דפקתי חשבון להתנהגות שלי אפילו מעבר לעבמיותי הרגילה היום יומית. לא הצגתי כלום , לא אמנית מיוסרת ולא אנליטיקאית קרה אלא פשוט אני החמודה , צינית כשצריך, מעופפת במקצת .
הפטיש הענק ניתח על ראשים חפים מפשע ואת הגעת אלי עם נתח בשר מוכן בין אצבעותייך וסכין קצבים בידך השנייה.
האכלת אותי באצבעותייך, שבירת גבולות ארוטית, בלתי מתפשרת ופומבית.
ארוס וטנאטוס ביחד הסכין מצד אחד והבשר והאצבעות מצד שני , עד היום איני יודעת אם זו הייתה כוונתך או במקרה זה היה.
יהא אשר יהא מאותו הרגע הפלירטוט פרץ, גם הרווקה הראשית הבינה זאת והלכה לשבת בצד
מיתרונותיה של הבערות, לא הייתי מודעת בכלל לחשיבותה בסיטואציה אז באמת על זה אני לא אחראית
עישנתי סיגריה בחוץ וראיתי שאת לא מעשנת . זה הפריע לי כי אני חושבת שמעשנות צריכות להיות עם מעשנות ולא להיפך , זה מפר את הסדר הבסיס של היקום שמעשנות נמצאות עם לא מעשנות . אותו סדר שאחראי על שוויון בהבל הפה
ניחא מעשנת שנמצאת במערכת יחסים עם מעשנת אחרת ואז אחת מהן מפסיקה , קשה , נכון ולעיתים רחוקות ניתן לסלוח על הבגידה, אבל זו נקודת החלטה לשתיהן. אבל מלכתחילה מעשנות הולכות עם מעשנות בלבד. ככה זה אפילו ג'דך וסחבהו יסכימו שזה הסדר הבסיסי של היקום
היה ברור לי היטב שגם במוחך עובר מונולוג דומה ולא
האם לומר לי שאת מעשנת לשעבר או לא. מה שהיה אולי משתיק את המונולוג הדומם שלי או לא
ומאחר שאינך קוראת מחשבות אני רק יכולה להניח שבעיקר השאלה הייתה קשורה
לשאלה האם זה דיל ברייקר או לא.
כשסיימתי לעשן ניגשתי אליך ואמרתי תני לי לזרוק את זה וניכנס פנימה. שברת עוד גבול מרומז ונגעת בי כאלו במקרה והבנתי שזהו אינו דיל ברייקר מבחינתך ולמרות שלא הבנתי נכון את המחווה התוצאה הייתה אותה תוצאה
נהייתי מודעת לפטיש שיש לחברתי הנשואה עם לקים בכל מני צבעים בשנות התשעים כשהבאתי לה לבקשתה לק בצבע אפרסק והיא שמחה בו כמו ילד בצעצוע חדש, עד אז ידעתי שהיא אוהבת לקים אדומים וכהים כשהיא בקשה ממני לקנות לה לק בצבע שאין לה , שיהיה משהו אחר וחדש ובחרתי באפרסק, הבנתי שיש פה משהו מעבר.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני שלומיאלית או חסרת קואורדינציה או פשוט בגלל הכלל הפשוט שאומר שאם את לא לומדת משהו בגיל חמש עשרה אל תצפי שבגיל ארבעים וחמש תוכלי לעשות אותו בלי קושי , כשאני אומרת בלי קושי כוונתי למעשה בלי שתראי כמו ילדה בת חמש שפשטה כמנהג בנות חמש על שולחן האיפור של אימה.
גולת הכותרת של המפגש הייתה לק בצבע תכלת ירוק . אני כהרגלי בשנים בפגישות כגון אלו , ישבתי בצד אבל את לא ויתרת לי ולבסוף קיבלתי בוהן אחת כחולה. דבר שגרר אחר כך הרבה תגובות במדיה הסוציאלית ולא הייתה פה אהבה ממבט ראשון, גם ג'די וסחבהו יסכימו על זה. אבל כן הייתה התחלה של משהו. טוב יותר רע יותר לא יודעת מה יותר
כן זה היה, אולי גם סוף של משהו ואולי לא.
היא צילמה אותי עם הבוהן התכולה ואחר כך שנים עוד שמרתי על תמונת הפולרואיד, עד שהיא התפוגגה כאשר, בטעות, בני הגדול שפך עליה קולה
מה שמוכיח ששום דבר גשמי לא יכול להיות לנצח אלה אם הוא פירמידה או משהו כזה,
אגב אני בכיינית , לא רגישה מדי ולא אמפטית אלה פשוט בכיינית אני מסוגלת למרר בבכי בזמן החדשות או מילה בודדת יכולה לשלוח אותי לפרץ בכי בלתי נשלט עד שאני אומרת לעצמי בכעס די אלי, טיפשה תפסיקי רק בשביל להבין שהמילה טיפשה שולחת אותי לפרץ חדש של דמעות.
לא רק חדשות או מילים יכולות לגרום לי למרר בבכי , גם מהלכים מוזיקליים. הסברתי את זה פעם שזה שאני שומעת תו מסוים מעיד על זה שאולי אחריו יופיע תו ספציפי אחר שכאשר אני מנגנת אותו בראש הוא הופך למנגינה שהיא טריגר לפרץ בכי
אני מספרת את זה רק בשביל להדגיש שבאותו היום לא היה בכי , לא כלום. סתם יום אפריל שמשי ש אלכוהול רע בשר טוב וילדים.
דבר אחרון לספר הוא שאני נכה.
אז לא ראו את זה עלי , היום כן אבל אני נכה חשוכת מרפה ובאותו היום בבוקר הייתה הפעם הראשונה שהשלמתי עם זה.
באותו הבוקר שהיה יום שבת נגמרו לי התרופות. לא טרגי אבל בעייתי
עצרתי בדרך בבית מרקחת פתוח וביקשתי לקנות אותה לא היה. אבל הייתה תרופה דומה והרוקחת הנחמדה הציעה לי אותה ולקחתי מתוך הנחה סבירה שתרופה דומה עדיפה על היעדרה.
טעיתי.
התרופה השנייה , למרות שסך מרכיביה זהה עשתה לי בלגן אטומי בתגובות.
בהתחלה לא היית י בטוחה שאוכל להגיע אבל הצלחתי בסוף
היתרון בנכות בלתי נראית הוא שאת יכולה להתעלם ממנה שלא מתאים וכל עוד תמנעי מהדברים שאת לא יכולה לעשות
בכל מקרה באותו הבוקר נאלצתי להודות בפני עצמי שאני נכה וזה שחרר אותי לחלוטין. יכולתי בקלישאה אמיתית להיות אני, אישה, נכה ובכיינית. ויכולתי גם לצחוק על זה ולהציג את עצמי למאיה במלואי וללא חשד הסתרה.
