הקול הקטן בתוכי שמחזיר אותי לפרופורציות או מקטין אותי, תלוי לאיזה ספר מקשיבים התעורר בבוקר ואמר יליזבטה יש לי שיחה צפופה איתך.
את הקול הזה אני מכירה כבר ארבעים ומשהו שנה . הוא גבר גבוה עם שיער בלונדיני , היום אני מנחה שהוא עם שיער שיבה אבל הוא תמיד מופיע אצלי שיש דילמות חיוביות או שליליות.
הוא אף פעם לא קובע דברים אלה פשוט שואל שאלות בקולו העבה עם המבטא ההונגרי.
אף פעם הוא לא קרא לי אלישבע אלא תמיד יליזבטה במבטא כבד.
למען הסר ספק ולפני שהקורא המודע שולח לי אמבולנס ישירות לשלוותה, אני יודעת שהוא פרי דמיוני. אני יודעת מתי המצאתי אותו ואפילו על מי הוא מבוסס, אגב לא על אבי כי אם על חברו דורון.
בפעם הראשונה ששמעתי אותו הייתי בת שלוש וישבתי על בית השימוש בביתי ואמרתי לעצמי אני בת שלוש
הוא הופיע לפני ושאל יליזבטה את חושבת שתזכרי את זה?
העובדה היא שאולי בזכותו אני זוכרת את זה, זוכרת איפה הייתי ואיפה ראיתי אותו וברור לי שגם אז הוא היה פנימי ולא זיכרון טראומטי דיסוציאטיבי של מישהו מבוגר שנכנס לשירותים
גם כאלו יש אבל זה לא במסגרת סיפורינו זה.
אין לא שם כי אני אף פעם לא עונה אלא במקרים מיוחדים , אני לעולם לא אפנה אליו אבל אני יודעת שכל פעם שיש לי דילמה אמיתית הוא יצוץ וישאל את שאלותיו באותו קול ועם אותה פתיחה ואותו השם יליזבטה.
לדוגמא שבא הזמן להתגרש הוא לא אמר כלום, הוא לא בא ואמר יליזבטה לא הגיע הזמן שתעופי מפה? לא וזו מבחינתי ההוכחה שלמעשה לא הייתה שם כל דילמה.
לעומת זאת כשהתחתנתי הוא היה חופר לי באופן קבוע יליזבטה האם זו סיבה טובה מספיק להתחתן ? או יליזבטה את מודעת לזה שככה לא תתקני שום דבר?
לפעמים השאלות שלו פתוחות ולפעמים השאלות שלו נחרצות ורטוריות.
באותו בוקר השאלה הייתה יליזבטה התחלנו להאמין בפיות? התשובות שאני נותנת הן לא לו, הוא רק מעמיד שאלה שתיים שלוש ובורח השפן אולי כי מאחורי הגבר גבר עם הקול והמבטא ההונגרי הכבד עומדת אישה חוצנית חסרת ביטחון וחסרת אמון ופחדנית ובכיינית שנורא רוצה להאמין בפיות, אני. מספיק שהוא ישאל אותי את השאלה הקטנטנה הזו
לפעמים הוא יותר ממוקד האמת אבל בשלב הזה זו השאלה היחידה שצריך שכל הבור הזה ייפתח
האם מאיה היא מי שאני חושבת שהיא? או אם לדייק האם היא האדם שיכול ויסכים למלא את החלק הזה בחיים שלי?
זו שאלה בעייתית כי התשובה היא תמיד לא כי זה משהו שבלי מראה פנימית של מאיה אוכל לענות על זה רק בדיעבד.
והשאלה הזאת היא מסווה לשאלה אחרת כואבת לא פחות האם אני ראויה האם מגיע לי לקבל את מה שאי רוצה ומה זה יעשה לי?
לפני עוד פעם שהקורא המודע יישלח אותי עם אמבולנס לשלוותה אקספרס השאלה הזאת היא יותר מורכבת ממה שאתם חושבים.
היא אינה השאלה הקלסית של בעלות ערך עצמי נמוך, אני לא חושבת שיש לי ערך עצמי גבוה אבל זה לא בא משם אלא זו שאלה תמימה שאומרת בגוף שלישי
אלישבע רוצה ואלישבע צריכה אישה שהיא רוצה לראות אותה ככל יכולה על מנת שתיקח אותה ולמעשה תתקן אותה. לפני הכל ,בהנחה שיש אישה כזאת, מה יקרה אם כן ? האם אלישבע מסוגלת להתמסר לתהליך תיקון כזה והאם אלישבע מסוגלת להתמסר לאישה כזו?
וזה כאשר מעבירים אותו לגוף ראשון יחיד העצם האם אני מוכנה וראויה או במשפט פשוט האם מגיע לי
לפיות יש עוד כמה תכונות שהקול הפנימי התייחס עליהן.
פיות הן דמיוניות האם מאיה אמיתית? ברור שהיא אישה אמיתית וחושית וטעימה אבל האם המאיה הפנימית שאני מדברת אליה כל היום ותולה בה הרבה תקוות קרובה או אפילו דומה למאיה האמיתית?
את מי אני מרמה? אני מתייחסת אליה כאל יצור פלאי יפה וסקסי וחושבת על להתמסר ליצור הפלאי והסקסי הזה בכל נפשי גופי ומאודי אבל האם אני מקבלת אותה כמה שהיא?
האם אני לא מנסה לעצב אותה לפי מידותיי הבעייתיות בכל ממד? האם זה בכלל הוגן כלפי מישהו?
מה היה קורה אם זה היה ההיפך האם גם הייתי רואה בזה כהוגן.
לשאלות האלה אין סוף טוב ואם הייתי עונה על כולן באמת הייתי מחליטה שאין לי תוחלת והולכת למנזר כלשהוא . אז תמיד בסוף על מנת למנוע ממני ללכת למנזר מגיע שאלה אחרת, שאלה ניצחת שמצילה אותי מההודאה הבעייתית שבסופו של יום אני למעשה אישה מניפולטורית ושקרנית שעושה אובייקטיפיקציה לנשים אחרות ומתיימרת לאהוב ולמעשה רק מסוגלת להציג מצג שב של אהבה ולא לאהוב
השאלה שמוכרת לכל נכה בתחילת דרכו ושלא מגיעה מהקול הפנימי . הוא לא צריך.
אני נכה מדוע אני לוקחת את מאיה בידיעה שבמוקדם או במאוחר היא תיאלץ לנגב לי פיפי וקקי מהחיתול אסורה בעבותות אהבה? אני באמת מוכנה לעשות את זה לה? אני באמת כזאת רעה?
השאלה הזו לא שונה מהשאלה הקודמת על המניפולטורית השקרנית אבל היא טובה יותר לערך העצמי שלי. כמו פנטזיית האונס של מאסטרס וגונסון היא לא באשמתי לא בחרתי את הנכות , היא אלטרואיסטית ,יחי לאני, והיא חד משמעית. למרות שהיא שקר עצמי בדיוק כמו האחרות.
וכן לפני שאקבל מבול של מיילים שאני צריכה להרגיע ולהבין שמאיה תעשה את מה שמאיה עושה ומערכת היחסים אינה המניפולציה שלי אלא מה שקורה באינטראקציה בינינו ומשם היא תתפתח למקומות שגם אני לא יכולה לדמיין כי זו המציאות. כן אני לא טיפשה ולא ילדה, למרות מה שמאיה וג'די וסחבהו חושבים אולי, אני מודעת לזה ויודעת את זה אבל הסופרת יימח שמה ניסתה ואולי לא תמיד הצליחה לגרום לי להחצין את הדיאלוג הפנימי או המונולוג הפנימי שלי אפילו את הדברים שבדרך כלל לא מחצינים ביצירה.
כל הסיפור מדכא אותי , אני מרימה את עצמי קצת בזיכרונות ליל אמש ובציור פיות סקסיות על המחברת בעבודה. סוג של נקמה באיש המעצבן הזה.
מאחר ואין דרך טובה או בכלל אפשרית אני אזמין אותה לארוחה אלי היום. לא צווארי טלה אבל גם אני מוכשרת קצת בבישול הילדים בצד השני זה היום שלהם לאכול שם ארוחת ערב ומחר הם יצאו משם לבתי הספר אז יש לנו זמן .
