ביום שאחרי קמתי עם חיוך , זה היה המקסימום שהרשיתי לעצמי אני מבוגרת מדי מלהאמין בפיות ויש משהו יותר מדי פייתי באישה הזאת. אין לי חשש או חשד ספציפי האמת לא חושבת שלמעשה היא רוצחת סדרתית, חולת מין אולי כן אבל זה לא משהו שאני לא יכולה להתמודד לדעתי, אבל משהו ברצון של האישה הזאת מחשיד בעיני
הדבר היחיד למעשה שאני לא מסוגלת להתמודד אתו הוא בגידה.
חוץ מבגידה אני יכולה ומוכנה להתמודד עם כל דבר.
אבל בגידה היא לא הדבר הצר שאתם מתייחסים אליו בתור סקס. במובן הזה גם אני בגדתי בבן זוג בעבר, לא הצלחתי לשקר אחר כך ונפרדנו אבל בגדתי.
בגידה יכולה להיות בכל רמה רגשית מגדרית או אפילו בזיכרון ויש לי חשד שהאפיזודה של אתמול ולילות של ירח מלא הייתה סוג של זיכרון.
להתאהב במישהי אחרת או כל בגידה באמון זה הדיל ברייקר האמיתי בשבילי על זה אני לא יכולה לסלוח
והילדה הזאת מסתירה משהו.
אולי זה כלום הרי ברור מאליו, היא גם מעידה על עצמה שהיא עבמית, שיש שם כמה דברים שהיא מתביישת או שהיא לא מרגישה בנוח את זה אני יכולה להכיל למעשה פעם השתתפתי בניסוי בפסיכולוגיה של איזשהו ענף של תורת האפיסטמולוגיה הנאיבית ששם לפי שאלון גילו אצלי שאני פתוחה אפיסטמית שזה בהקשר של המחקר ההוא אמר שאני מוכנה לעשות הכל על מנת לחפות על בת זוג שביצעה פשע.
אגב מאחר שזה היה בשנות התשעים השאלון התייחס לבן זוג רק עכשיו אני ממירה את זה לבת זוג ותוהה אם תוצאות המחקר השתנו עם ההכרה בזה שלסביות קיימות.
אז כן גם, אם אלישבע רצחה את בעלה ביתרה את גופתו ובישלה אני אחפה עליה, אבל לא עם היא צלתה את גופתו בפטרוזיליה, פטרוזיליה זו בגידה זה גבול אדום שעליו מתנוסס דגל שחור של אזהרה.
החצופה הקטנה הזמינה אותי לארוחת ערב אצלה זה יהיה מבחן הפטרוזיליה האולטימטיבי . בכלל עם היא מזמינה אותי לאכול אצלה היא מנסה להוכיח משהו.
אני מכירה את עצמי והמבחנים הקטנים הללו הם רעה חולה אבל אני מעבירה את כולם בהם לדאבוני. זה הרסני, אני יודעת אבל זה ככה אצלי, מילדות. אפילו את הבן שלי אני לפעמים קולטת שמעבירה מבחנים כאלו. הבן שלי שאני אוהבת בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי ועוד כמה איברים שחכמנו זיכרונם לברכה שכחו לספור.
אני עובדת בחצי משרה היום על מנת שלא אלחיץ את עצמי להתארגן לילדה.
מגיעה הביתה בנחת מתקלחת, שותה כוסית קטנה של קוניאק להוריד קצת את קוצים ומתארגנת. סוודר דק שחור עם פרחים מתחתיו בגד גוף סקסי וחצאית
היום אני הולכת להמם אותה ברמות שגם אם מסתתרת לה מישהי אחרת, היא תברח!
מתבשמת ושותה עוד כוסית קטנה, אני צריכה לנהוג האמת ,אני נכנסת לאוטו ומתחילה ליסוע. אלישבע לא גרה רחוק אלא גרה במקום נידח אך קרוב מין ישוב קטן ואליטיסטי של אשכנזים שבנוי על שתי גבעות וביניהן יש את המזכירות , המועדון , הצרכנייה והדואר. אני בטוחה שהם עדיין קוראים לזה צרכנייה בדיוק כמו שאני בטוחה שלמועדון קראו מועדון חברים קודם. התושבים קצת מנותקים משנת 2020 וקצת תקועים בשנות השישים.
אין לי בעיה ללכלך על המקום כי זה מקום שאני יודעת שאלי שלי נשארת בו רק בשביל לא להרחיק את הילדים מהמסגרות שלהם אחרי סיפור פרידה וגירושים מלוכלך במיוחד.
איזה מזל שלא הייתי צריכה לעבור את זה . אני בגיל ארבעים לקחתי את גורל משפחתי בידי וילדתי את בני מתרומת זרע. הבן שלי גם בגיל הזה יודע את זה ואפילו תפסתי אותו משוויץ בזה למול חבר שהוריו התגרשו המניאק הקטן. החיסרון העיקרי של השיטה הזו הוא שאין הסדרי ראייה.
הסדרי ראייה הם הפיצוי האולטימטיבי של הורים גרושים על סבלם לאורך השנים יום או יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני שאפילו לאמא הכי מסורה וחרדתית היקום אומר עצרי, יש לך פטור את יכולה להיות לא הורה. היום את לבד.
בהתחלה זה קשה אני מניחה , ביחוד לנשים אבל תוך שנה גג הן מתחילות לראות את הצדדים החיוביים של זה. הן לא חייבות להגיע הביתה, הן יכולות להרשות לעצמן את הדברים שהן מעולם לא הרשו לעצמם. ליום אחד או שניים בשבוע הן יכולות להמציא את עצמן מחדש.
אצל אלישבע זה אפילו יותר משמעותי כי הצד השני לשעבר נמצא באותו הישוב כך ש אפילו ההסעה יודעת שבימים שני וכל יום ראשון שני הם אוספים את הילדים ממקום אחר קרוב.
אולי זה פיצוי מיוחד על שנים של אי וודאות וצרות.
ועכשיו אני מרוויחה מזה. את הבן שלי שמתי אצל אמא שלי והוא מבסוט עד הגג ואני נוסעת לאלי שלי שתעשה , בלי נדר, גם אותי מבסוטה עד הגג .
אני מגיעה אליה ודופקת על דלת הפלדלת המתקלפת. אלישבע טוענת שבינתיים היא מתעלמת מצורכי הבית, זה מוזר כי למרות הגמלוניות והנכות היא מאוד טובה בבנייה בעץ את זה אני יודעת.
אולי זה משהו שאני אוכל לעזור לה אתו, אולי לבנות דק מסביב אולי מטבח חוץ קטן ואולי לצבוע כבר את הדלת המגעילה הזאת.
הבית ענק אבל לא משופץ, האשכנזייה שלי פותחת את הדלת לבושה חצאית מקסי שחורה חולצה שקופה קצת ובלי חזייה. לזה התכוונתי שאמרתי הסדרי ראייה.
הפעם יחפה, למדה הילדה ואני על פלטפורמה מנשקת חזק, נושכת קצת את השפתיים שלה וצובטת את הפטמה הקטנה שלה. רק שתזכור מי הבוס.
אני מרגישה אותה צונחת שני מילימטר קטנים אבל ברורים.
היא לוקחת אותי ביד ומראה לי את הבית. קומת כניסה חדר השינה הענקי שלה עם הארון הענק, האמבטיה והרצפות המזעזעות ביותר שראיתי בחיי.
סלון שגודלו כדירה הקטנה שלי בעיר שנפתח חצר גדולה ולא מטופחת עם חלק קטן מרוצף ופינת אוכל נעימה. המטבח לא גדול אבל היא שמה פרוז'קטור לד ענקי על התקרה כך שאין שום חלק אפלולי במתחם
קרמיקה כתומה כחולה כמו שרק דייקיות בסוף שנות התשעים מסוגלות לשים
הריח מהסיר נהדר האמת, עברה המוכשרת שלי את מבחן הפטרוזיליה בענק, היא מרימה את המכסה ונותנת לי לטעום מכף עץ זה טוב אני הייתי שמה קצת יותר צילי וסילאן אבל צריך לזכור שאהובתי מוגבלת, אשכנזייה.
מחבקת אותה מאחורה עד שהיא כמעט מאבדת שיווי משקל ואומרת לה , ילדה את מפנקת אותי זה עוד יעלה לך לראש ותחשבי שאפשר לקנות אותי בבישולים.
וככה נולד אחד ממשפטי המפתח שלה, אל תדאגי מאיל'ה זה לא יעלה לי לראש ואני עונה כן , חבל עלייך.
היא לוקחת אותי לקומה השנייה שלושה חדרי ילדים ושתי מרפסות.
המרפסת שצמודה לחדר של הגדול שלה היא מרפסת גדולה על רבע בית, מקורה וסגורה בחלונות ענקיים מן מחומש שפתוח בשלוש פאות החוצה בחלונות ענקיים שמשקיפים לכל השכנים מדרום צפון ומזרח ושני חלונות שבשתי הפאות האחרות שפתוחות לחדרי הילדים.
היא פותחת שולחן ומעמידה שני כסאות , חשבתי שנהנה מהמרפסת עכשיו שהבית לרשותנו.
זה סימן טוב היא לא מנסה להסתיר אותי מהשכנים או ממי שנמצא בחוץ, אולי זה לא צד שלישי.
היא מעלה בקבוק יין אדום שפתחה מוקדם יותר ומעלה את התבשיל, קערה של אורז יסמין ובקבוקון טבסקו, היא טובה , אומרת שמתי לב שאת אוהבת חריף יותר אני מקווה שזה בסדר.
אני לא אוהבת נרות בדרך כלל אבל עכשיו אני במוד רומנטי דביק היא חצי צוחקת וחצי מתנצלת.
היא מוזגת שתי כוסות גדולות, פחות מחצי בקבוק נשאר אבל למי אכפת . בזמן שאוכלות מספרת על השכנים מצד אחד השכן שחזר בתשובה והפך להיות רב נחמן קטן באלכסון הנגר הרוסי המטורף והדיירים האוקראינים שלו. במזרח הגרושה המרוקאית שאת הכלבה שלה נשך נחש. ומדרום הכפר הערבי הסמוך שבו הכל בזיל הזול ואפשר לקנות פלאפל במרכז הכפר בחמישה שקלים ארץ ישראל במלוא הדרה
אנחנו מסיימות את היין היא מוזגת לנו את מה שנשאר בבקבוק ולוקחת אותו למטה אומרת לי חכי, אני מביאה את הקינוח. אמרתי נעלבת בצחוק חשבתי שאת לקינוח ועיוותי את הפרצוף כמו אימוג'י בוכה.
אני הקינוח לקינוח היא רוכנת על השולחן ומנשקת אותי.
היא חוזרת למעלה עם שתי מנות של קרם ברולה וברנר. הקרם מעולה והחצופה החביאה בו קצת אוכמניות
בהחלט יש לה רעיונות טובים וקשב טוב, אני לא יודעת מה היא מסתירה אבל אני רוצה אותה היא מיוחדת לי
אנחנו יורדות למטה והיא שוטפת כלים ערומה, גם אני מתחילה להתפשט ומדמיינת איך אני אנשוך כל איבר ואוכל את הילדה המתוקה הזאת מכל כיוון. אבל לפני הקינוח של הקינוח היא הולכת לעשן בחוץ יש לה שם כיסא שולחן ומאפרה והיא שמה חלוק משי ויושבת עם רגליים מסוכלות אני לובשת את החצאית ורואה אותה כמעט נזעקת, אני מרגיעה אותה ואומרת לה שלא לדאוג אני רק מצטרפת אליה היא קמה להביא כסא אבל אני אומרת לה שבי תירגעי, הכל טוב.
אני מסתכלת עליה רגליה הכמעט שקופות מציצות מסוכלות מתחת לחלוק ואני מתיישבת עליה פנים מול פנים.
היא מניחה את הסיגריה במאפרה ואני לוקחת אותי שואפת ונושפת בסליל על פניה של הטאווילה המופתעת
עכשיו שתינו מסריחות ואני יכולה לנשק אותך כמו שצריך אלינקה. ומנשקת אותה כמו בסצנה האחרונה של הנסיכה הקסומה כמו שצריך את הלשון וכל חלק בפה שלה נושכת ולועסת.
הטעם הוא בדיוק כמו של יין ועשן ואלי שלי מושלמת.