בסוף המערכה הראשונה אנינו עומדות מול צמד נשמות טהורות, לסביות ומאוהבות
ברור לנו כקוראים, הן מהכתוב במן והן מהתוספת של הפרשנים ג'די וסחבהו שיש פה אמנם סיםור אהבה לא ענק אבל מענג לשצתיהן
אבל ששצי הנפשות הפועלות שרוטותמהיסוד ואמנם אחת נראה שלקחה את הפוזיציה של הדומית והשניה של הסאבית אבל לאחת נראה שזו מה שהשנייה רוצה ואחת מנסה להשתמש בזה על מנת להעיף את השנייה לרקיע השביעי אבל המספר הלא כל יודע אומר לנו במפורש שזו טעות.
ובנקודה הזאת גם הסופרת (אני) ניצבתי בתוך דילמה מצד אחד נורא רציתי לכתוב משהו לא עמוק משהו מתןק , סיפור אהבה
אבל סנטימטר אחרי סנטימטר דף אחרי דך נתקלת במחסומי כתיבה, כל םען שניסיתי לכתובמשהו קליל יותר נתקעתי בקיר
קיר הבנאליה אליו מתייחס המספר בתור 50 גוונים של לסביות
לעומת כל אינצ שהמשכתי בכיוון נחמדי רצתי אוטוסטרדה לכיוון השני
אם אני מודדת את זה מבחינת תפוקה וזמון אני מגיעה לגבהים פשוט מפחידים בקצב של שאת ארבע המערכות הבאות לקח לי לכתוב שבעה ימים ואת הראשונה ארבעה ימים וסך הכלאחד עשר ימים , נראה לי שזה צריך להיות שיא גינס
לעומתם את הטיוטא הראשונה לספרי הראשון לקח כמה חודשים טובים לכתוב ואז להדלים טיוטא עוד כמה חודשים ואת כל יתר הטיוטות לקח שנה להשלים ואז יצא.
אז בסטופו של דבר החלטתי לכת על הקו הספרותי האינטואיטיבי טרגי
אז המערכות הבאות אינן קלילות מראות בדיוק ללא צנזורה את חוק מרפי הרגשי בפעולה
כל פגיעה וכל טריגר שיכול להתפוצץ לך בפנים אכן יעשה כן.
אני מזהירה כי אנ רואה את אנשים קוראים בבלוג אולי לא מגיבים כי אני כרגע מציפה ופשוט חבל לי שתקראו משהו בגלל שהמערכה הראשונה הייתה נחמדת ואחכ תכעסו עלי . טוב מספיק אז מי שרוצא באהבה אבל ממערכה שנייה כל השריטות יוצאות ראו אזהרה.
אלישבע מה נחמדת
אתיפה אהובתי
לך שמלת פרחים תפרתי
היא ממש כשמלתי
אין אני יודעת למה הם אומרים פיסחת את
הן משתיים הרגליים חסרה את רק אחת