שלושת הדברים שאני חותרת אליהם בכל מערכת יחסים הן:
לפרגן, לא לצנזר ולא לקנא למה זה ברור, ה"איך" יותר מסובך.
לייף האק מענין שעלה בדעתי לא מזמן שעניתי לשאלה בנושא גבולות
שהעלתה מישהי באיזו קבוצה אחרת
שאלת הגבולות היא בין רע הכרחי בעיני רובינו וקטסטרופה טוטאלית
ואני לא שונה במיל
לפני עשר שנים הגיעה לסיומה מערכת יחסים שבה העמדתי גבולות כאילו אין מחר
כן את יכולה לצאת איתו אבל שלא ירד לך, או אם את הולכת עם אישה אז שלא תהיה יותר מושכת ממני
לזכותי אציין שההדדיות חגגה אצלינו ולא הייתי לבד בנושא בת זוגי העמידה גבולות לא ריאליים מבחינתי.
ומכאן אני מגיעה למסקנה שגבולות לזולת הם רעים.
אז איך בכל זאת צולחים את זה?
דבר ראשון, ביני ובין עצמי מנה להבין מה הייחודיות שלי בנערכת היחסים,
וככה לא מקנאת .
לדוגמא:כמו בדון חואן דה לה מרקו אני אומרת לעמי שאני המאהבת הטובה בעולם ואף אחד לא עושה מסאז/לרגליים יותר טוב (זאת אני אבל כל אחת ושלה)
לגבי לפרגן פשוט להציג לעצמי ולבת זוגתי סט של יעדים או הישגים שאני מנסה להשיג ואז להשוויץ בכל אחד שהשגתי. הרשימה האת כדאי זתיחשף לבת זוגי כי לתת לה אפשרות לפרגן ולהבין שאין למעשה קשר אליה אלא הרשימה הזאת היא שלי.
לדוגמא אני רוצה להתנשק עם האקסית שלך זה יהיה הישג מבחינתי בשביל להבין פעם אחת ולתמיד 1-10 מי ה"אריק" בסיפור
הדוגמא היא וגמא קלאסית של גבול שהוטפך להיות הישג ובכך הופך להיות דבר חיובי ומקרב
אגב יש סבירות שלפחות חצי מה גבולות שרציתי להציב היו נעלמים לפני עשר שנים