|
|
|
"מחקרים מראים כי יצורים ללא מוח מרכזי מסוגלים ללמידה מורכבת.
מחקר באוניברסיטת פרייבורג הוכיח בהצלחה כי שושנת הים הכוכבנית (Nematostella vectensis) ניחנת בסוג של זיכרון פשוט והיא מסוגלת ללמוד באמצעות אסוציאציה. בניסויי התניה קלאסית, שושנות שקיבלו גירוי אור וחשמל בו-זמנית למדו לכווץ את גופן מיד עם הופעת האור, התניה פבלוביאנית קלאסית."
סשן הוא מושג שתמיד נשמע לי מגוכח (בהקשר הבדסמי שלו).
בן 15:05-15:15 את נשלטת. לפני ואחרי, כבר לא.
כמו שפיל יכריז: בן 2-4 אני קנגורו, לפני ואחרי, אני פיל.
עוד סוג של תחפושת בדסם לוונילים.
בקשר שליטה, נאמנות ודבקות של נשלטת בשולט שלה:
> סף כאב גבוה.
> יכולות מיניות מפוארות.
> ניסיון.
> חכמה.
> יופי.
מגבר סקסיות משמעותי.
* ולא, חודשיים זה לא זמן מספיק ארוך בשביל להחשב לקשר.
"לו הייתי שני עלים בסתיו
הייתי נושרת עליך עכשיו
ומוותרת על העץ
עשה בי כל מה שאתה חפץ."
GO יעלי....
מסיבות בדסמיות (ליינים)
אני רואה שם בעיקר
- מפגש חברים.
- סיבוב תצוגה (לכל אילו שרוצים להראות משהו).
- מועדון ריקודים ידידותי לנשים.
- מקום הצצה לסקרנים – קצת כמו גן חיות.
- מקום להפגת שיעמום.
למי שמחפש את הדברים הללו, זה יופי.
אני לא מצליח למצוא שם עניין או ריגוש בדסמי.
מרגיש לי פלסטי, מלאכותי, ריטואלי וחסר נשמה.
דשא מלאכותי בבריכה עירונית.
גם אם ישימו עוד 30 קרוסים, זה לא יספק וויב בדסמי אמיתי.
אולי זה גורלה של כל מסיבה בסדמית המונית שצריכה להתפרנס....
עצים הם הרבה יותר חברתיים ממה שנדמה. הם יכולים להבחין בין השורשים של עצמם לבין שורשים של זני עצים אחרים. הם יכולים אפילו לזהות שורשים של עצים אינדיבידואליים אחרים מהזן שלהם. הם יכולים לחלוק אוכל במסגרת מערכת השורשים שלהם עם העצים האחרים שהם ״קרובי משפחה״ שלהם (באוכל הכוונה בעיקר לסוכר ומים), אבל הם לא יחלקו מזון עם זני עצים אחרים.
עצי חוף מסנכרנים את תהליך הפוטוסינתזה שלהם, בגלל שחלק מהעצים נמצאים בעמדה טובה יותר, והעלים שלהם מקבלים יותר שמש מעצים אחרים. זה קורה סתם בגלל האופן שבו כל עץ גדל והמבנה הכללי שהגיעו אליו. ואז הם יאזנו את הפערים האלה מתחת לאדמה ע״י חלוקה של משאבים דרך מערכת השורשים שלהם. זה כמעט כמו מעין תכנית ביטוח לאומי במובן מסויים. חלק מרוויחים יותר, חלק מרוויחים פחות, והם מאזנים את זה קצת מתחת לפני הקרקע.
רוב האנשים מכירים את עץ האורן ״מתושלח״ בקליפורניה, שהוא בערך בן 5,000 שנה, אבל מסתבר שיש עץ אשוח בנורבגיה שהגיל שלו יותר מ-9,500 שנה. זה 115 פעמים תוחלת החיים האנושית הממוצעת.
עץ חוף או עץ אלון ממוצע בדרך כלל יחיה בין 400 ל-500 שנה.
כָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ וְתִשְׁאַל
אֶעֱשֶׂה וְאוֹסִיף לִשְׂמֹחַ
יִהְיֶה טוֹב, אֲהוּבִי, יִהְיֶה קַל
לְעוֹלָם לֹא יֶחְסַר לִי כֹּחַ [...]
שיר שתמיד היה מקושר בעייני לבדסמ....
אלתרמן כמשורר הקהילה.
