עצים הם הרבה יותר חברתיים ממה שנדמה. הם יכולים להבחין בין השורשים של עצמם לבין שורשים של זני עצים אחרים. הם יכולים אפילו לזהות שורשים של עצים אינדיבידואליים אחרים מהזן שלהם. הם יכולים לחלוק אוכל במסגרת מערכת השורשים שלהם עם העצים האחרים שהם ״קרובי משפחה״ שלהם (באוכל הכוונה בעיקר לסוכר ומים), אבל הם לא יחלקו מזון עם זני עצים אחרים.
עצי חוף מסנכרנים את תהליך הפוטוסינתזה שלהם, בגלל שחלק מהעצים נמצאים בעמדה טובה יותר, והעלים שלהם מקבלים יותר שמש מעצים אחרים. זה קורה סתם בגלל האופן שבו כל עץ גדל והמבנה הכללי שהגיעו אליו. ואז הם יאזנו את הפערים האלה מתחת לאדמה ע״י חלוקה של משאבים דרך מערכת השורשים שלהם. זה כמעט כמו מעין תכנית ביטוח לאומי במובן מסויים. חלק מרוויחים יותר, חלק מרוויחים פחות, והם מאזנים את זה קצת מתחת לפני הקרקע.
רוב האנשים מכירים את עץ האורן ״מתושלח״ בקליפורניה, שהוא בערך בן 5,000 שנה, אבל מסתבר שיש עץ אשוח בנורבגיה שהגיל שלו יותר מ-9,500 שנה. זה 115 פעמים תוחלת החיים האנושית הממוצעת.
עץ חוף או עץ אלון ממוצע בדרך כלל יחיה בין 400 ל-500 שנה.