השעה כמעט 23:30, הייתי צריכה להיות בבית כבר ב23:00 או כך אדוני ביקש..
לא ידעתי אם אני צריכה למהר או אם באלי למרוח עוד קצת את הזמן עם החברות, הוא בטוח כועס.
אויש שוב הוא מתקשר..״טוב כנראה שאזוז״ אמרתי לחברות בקול שקט ומפוחד.
״קרה משהו״? הן שאלו, ״לא, האמת שאני קצת עייפה״.
עליתי על המונית, כל הדרך אני חושבת כבר על כמה התחת שלי הולך להיות אדום ושורף..
לא יודעת אם זה יותר מחרמן אותי או מפחיד אותי? או גם וגם בעצם?
אני מגיעה הביתה, פותחת את הדלת ושומעת את הטלוויזיה פועלת ברקע אך הוא לא שם.. ״אתה כאן״? שאלתי בקול טיפה רועד.
לפתע הוא נעמד מולי עם השוט בידו, ואמר: ״איחרת״.
״כן אני יודעת״..
״שוב פעם״
הרגשתי שכל כך איכזבתי אותו.. הרגשתי כל כך אשמה ואכזבה, למה הייתי חייבת לא לשים לב לשעה?? טוב, אולי עכשיו אני אלמד את הלקח שלי..
״תשכבי כאן״.
הוא אמר בטון מציית והצביע על השולחן.
כל כך חירמנה אותי הדומיננטיות שלו, רטובה רק מלשמוע אותו פוקד עליי להעמד דום ולא לזוז:
הוא קשר את ידיי מאחוריי הגב, השליך את גופי על השולחן וקשר את רגליי.
״קדימה, תתחילי לספור 40 הצלפות״.
הוא מתגרה בי ומעביר את השוט על הגוף שלי.. תוהה לעצמי מתי יצליף בי כבר.
״אחת״ אמרתי בקול מבוהל, ״שתיים״, ״שלוש״
״יותר חזק.. אני לא שומע״
ככל שקולי התגבר ככה נהנתי יותר , הרגשתי כל הצלפה והצלפה ונכנסתי לזון משל עצמי, מנותקת לגמרי מהעולם וכל מה שיוצא מפי הוא פשוט צליל, נהנת מכל הצלפה שפוגעת בגופי.
״39 אדוני״ צעקתי בקול רם,
ידעתי שאת הצלפה האחרונה הישבן שלי לא ישכח.. ״40!!!״ צרחתי מכל עמקי נשמתי.
״מממ יופי זונה קטנה שלי, אנחנו רק התחלנו״
הוא אמר בקול מצחקק ומתגרה.
״קדימה עוד 80…״ הוא אמר בקול קר,
הוא ממשיך להצליף בי ואני כבר מרגישה פשוט מעולפת, בקושי מצליחה לעמוד על רגליי, מרגישה שעוד שנייה אני נופלת וצונחת למטה.
הישבן והגב שלי כבר שורפים בטירוף.. אבל עם כמה שאני מרגישה מעולפת, באלי גם שהוא ישתמש כמו שצריך בתחת השורף והאדום הזה וייזין אותי.
הוא סיים להצליף בי, אני לא יודעת כמה כי הפסקתי לספור מזמן.. הוא מוריד את התחתון שלי משתמש בי כמו שצריך וגומר בתוכי, אוחחח ההרגשה הזאת פשוט אלוהית… הוא מתיר את קשריי ואני לא מצליחה לעמוד על רגליי ואני צונחת מטה.. הוא מרים אותי אל עבר המקלחת ומטפל בי כמו שצריך, שוטף אותי ומנקה את פצעיי..
הוא לוקח אותי שוב אל עבר הסלון, מושיב אותי לידו ומלטף את ראשי.
אני קמה ממיטתי ומביטה מבעד לחלון,
הכל מרגיש חסר משמעות,ריק..מרגישה כה בודדה ותוהה לעצמי.מתי אראה אותך שוב אדוני שלי?