ממציאה את עצמי מחדש

מרוב שיש לי מה להגיד... אני משתתקת. נאלמת.  

לא יודעת מאיפה להתחיל 

איפה קצה החוט

וכשאני לא יודעת איך אני יכולה לבטא בדיוק את מה שאני חושבת ומרגישה, אני מעדיפה לסתום. 

עובדת קשה על לשמור על יציבות פנימית, ולא לאפשר למצבי רוח של אחרים להוריד/להעלות אותי  

לאחרונה שאלה שאני מתעסקת בה היא... 

האם אני בכלל מעוניינת בו, או שאני פשוט רוצה שהוא ירצה אותי? 

האם באמת בא לי עליו, או שאני סתם משועממת? 

שאלה חשובה. 

הדבר היותר מפתיע לאחרונה... זה שאני נפתחת לרעיון של להיות נשלטת שלו. 

הוא לא הטייפ שאני בדרך כלל הולכת עליו, 

אבל יש משהו באנרגיה שלו שגורמת לי לסמוך עליו. 

ואולי זה משהו בתקופה הזאת, שגורמת לי להרגיש ש"פאק איט".. גם ככה הכל חרא וכולנו הולכים למות, אז אין מה להפסיד.