ולא יודעת מאיפה להתחיל
מרגישה תקועה כבר הרבה זמן,
עוד מלפני המלחמה, פשוט היא הקצינה את הדברים.
בא לי לטרוף את העולם
ובסוף אני נשארת על הספה מול הנטפליקס.
נמאס לי לחיות על הקצה מבחינה כלכלית,
בא לי איזה 100 אלף שח ככה- שאוכל לשרוף על כל הדברים שבא לי. בלי לעשות חשבון.
רגע אחד יש לי חשק להכיר מישהו חדש,
רגע אחר לא,
רגע אחד בא לי ללכת על פרויקט מסוים,
ואז פתאום הוא משעמם אותי.
בא לי הכל
ולא בא לי כלום.
מצד אחד מרגישה כאילו "הכל כרגיל"
מצד שני, שום דבר לא רגיל.
עצם זה שיש פאקינג תכנית של גיא פינס (!!!) על סלבים שצצו מהמלחמה, שילדים שהשתחררו מהשבי עושים טיקטוקים ולאנשים זה נראה נורמאלי - מטריף לי את הדעת.
מרגישה בפרק של מראה שחורה - ריאלטי של מלחמה. מי מת, מי משתחרר ואיפה נפלו היום טילים.
מנסה להיזכר איך שעשעתי את עצמי פעם,
כשהייתי נזירה וזין לא עניין אותי.
