ממציאה את עצמי מחדש

פעם בכמה זמן אני מתחברת מחדש כדי להתעדכן בבלוגים שעקבתי אחריהם 

ולראות אם משהו השתנה כאן ... (לא השתנה כלום).  

לפעמים אני האויב הכי גדול של עצמי

מחבלת לעצמי באושר ובהצלחה, 

הורסת לעצמי התקדמות שעשיתי 

נופלת שוב להרגלים רעים ולא מקדמים

שמה לעצמי מקלות בגלגלים. 

הכלוב הוא הרגל רע שלי. 

הוא בריחה והימנעות ממה שאני באמת צריכה להתמודד איתו  

איכשהו בשנה האחרונה היו לי לא פחות מ3 קשרים וירטואלים שלא התקדמו לשום מקום. (מכל מיני סיבות, אין צורך לשפוט) 

מכירים את הסדרה love is blind? 

אז כן, אפשר בהחלט להתאהב ולפתח קשר רגשי עם מישהו שמעולם לא פגשת בחיים. (בסדרה הם גם לא רואים איך הם נראים, לפחות כאן יש טלגרם חח). 

רק שזו אשליה.  

מישהו עונה על צורך שאתה ממש זקוק לו עכשיו, אבל זה מרחוק... 

זה נראה ורוד יותר הכל נמצא בתוך בועה.

לא צריך להתמודד עם השגרה, עם הדברים המגעילים והקשים של החיים,

הכל סטרילי. 

זה אמנם מגן עלייך מפגיעה. 

אבל זה גם מונע ממך להתאהב ולחוות דברים בצורה הרבה יותר עוצמתית. 

אין פואנטה לפוסט

גם ככה עוד מעט אשהה שוב את הפרופיל, והכל יימחק גם ככה 

אבל התגעגעתי לפרוק בבלוג באופן אנונימי