הייתי בת 23.
חברה שלי למדה איפור מקצועי (כמו שעושים בסרטים... לא כזה שעושים לכלות).
כחלק ממבחן הסיום שלה, היא התבקשה להביא מודליסטית שתוכל לאפר.
בזמנו היה סרט קומדיה שובר קופות, לא זוכרת מה השם שלו - שבסרט ראו איזה זקנה ערומה עם ציצי נפול...
וכך מצאתי את עצמי, חצי ערומה בחדר מלא אנשים - כשחברה שלי מנסה להפוך אותי לאותה אישה זקנה עם ציצי נפול.
זו הייתה הפעם הראשונה ששמתי מדבקות על הפטמות (בתקופה שמי בכלל ידע מה זה).
היא הכינה מבעוד מועד ציצי מסיליקון, וניסה להלביש אותו על הציצי הקטן שלי.
המפתיע הוא... שלא הרגשתי מובכת בכלל.
אני זוכרת שהייתי ממש שלמה עם העירום שלי. ואולי אתם חושבים שזה מעיד על ביטחון עצמי,
אז לא.
הייתי הכי חסרת ביטחון לגבי איך שאני נראית ולגבי עצמי בכללי... שנים האמנתי שאני הבן אדם הכי מכוער שקיים.
אבל העירום עצמו לא הפריע לי.
אני זוכרת שאחד מהגברים שהיו שם, בהה בי במשך מלא זמן. אני חשבתי שהוא מסתכל על כמה שאני מכוערת,
שנים אחר כך הבנתי שהוא בעצם הסתכל על הציצי שלי.
צילמו את כל המודליסטים... כך שיש לזה אפילו תיעוד.
את התמונות מעולם לא ראיתי... אבל הם אי שם בארכיון כלשהו, במוסד לימודים כלשהו, שאולי כבר לא קיים.
ולגבי העירום והחשיפה...
תכלס, עד היום לא מפריע לי להיות ערומה ליד אנשים.
עירום לא מביך אותי. אני אפילו נהנית כשמסתכלים עליי.
מבחינתי יש עירום שהוא חשוף יותר.. עירום של הלב. זה הרבה יותר קשה לי.
