אני אספר לכם סוד
הדבר שהכי מגרה אותי לראות זה עטינים מטפטפים או משפריצים חלב
לא ממש אכפת לי מה פרויד היה אומר
זה פשוט מראה יפהפיה בטירוף
אני אוהבת להרגיש את עצמי שואבת, נחלבת
מבחינת מהות אין דבר יותר מתמסר לדעתי מאשר הנקה
זו התחושה שאני מרגישה שקשר הנקה יכול להיות בין איש ואישה.
במידה כזו או אחרת. הענקה אין סופית. ביטחון. שייכות.
אין דבר יותר אינטימי מזה.
לעומת זאת להיות פרה זו מהות אחרת. התמסרות אחרת.
להיות בהמה כנועה, מסומנת, שייכת למישהו, מעניקה על בסיס קבוע,
נחלבת, מוזרעת על פי דרישה.
הפרה לא צריכה לחשוב יותר מידי.
היא מי שהיא.
היא ממלאת תפקיד.
והתפקיד שלה מאוד ברור,
והוא יישאר כך כל עוד היא מניבה חלב לבעלים שלה.
זוהי אינטימיות מסוג אחר.
אבל בעולמי ובדמיוני שניהם יכולים להתקיים במקביל.
עם הקשר הנכון כמובן.
בכל אופן על מנת להנציח את העטינים שלי שמלאים כרגע בחלב.
צילמתי כמה תמונות שגרמו לי להרגיש פרה
שמנה, רופסת, מלאת סימני מתיחה
כשצפיתי בתמונות הרגשתי חוסר ביטחון לגבי הבטן שלי
אחרי כל השינויים שהיא עברה מאז הלידה
ניסיתי להסתיר אותה בכל דרך אפשרית
(מאוד לא פרתי מצידי)
אבל איכשהוא יוהוסטיק (הלוחש לעטינים) הצליח לאייר אותי ולגרום לי
להרגיש יותר טוב עם עצמי, עם העטינים שלי לפחות,
עם הבטן יש עוד הרבה על מה לעבוד.
אז רציתי לפרגן ולומר תודה רבה שגרמת לי לאהוב את הגוף שלי קצת יותר.
***התמונות המקוריות שמורות במערכת. התמונה להמחשה בלבד.
