זו כבר הפעם החמישית שאני מתעוררת בלילה.
ראיתי סרטונים מצחיקים, מרגשים, עינגתי את עצמי,
עישנתי סיגריה,הדלקתי את החימום, התפשטתי.
חשבתי שאולי הגיע הזמן לכתוב. בכל זאת יש לי עוד שעתיים לישון. שבוע לא פשוט עברתי. הרבה חיפושים לקראת מעבר לדירה חדשה. הרבה מחשבות על איך אני מגייסת את הכוחות בשביל להיות אם חד הורית. היא גדלה. היא דורשת יותר ויותר תשומת לב. היא שובבה לא קטנה. היא משתוללת בכל פעם שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה.
אין לי שמץ של מושג איך לחנך אותה.
לכל זה מצטרפת העובדה שהיא ילדה מיוחדת.
צרכים מיוחדים. חינוך מיוחד. You name it. כל מילה מכובסת שכזאת.
אבל הכי נורא שכמו להרבה ילדים בגילה אין לה אבחנה.
שאלות ועוד שאלות.
תורים על גבי תורים.
בדיקות על גבי בדיקות.
בעיקר הרבה דימיונות.
דימיונות על איך היא תתנהג כשתהיה גדולה ?
האם היא בסוף תדבר כרגיל ?
האם היא תהיה בכיתה מיוחדת ?
האם תהיה אהובה על חבריה ?
כל כך הרבה דברים שאין לי שליטה עליהם.
אבל מדאיגים אותי עד מאוד.
אני אספר לכם במה עוד היא מיוחדת.
היא הילדה הכי מתוקה בעולם. אי אפשר לפספס את החמידות שלה. היא חברותית להפליא. תמיד מחייכת. תמיד מאירת פנים. מצחיקה. היא אוהבת מאוד תינוקות, כלבים, חתולים.
הילדה שלי כמו כל שאר הילדים היא אוהבת שוקולד, גלידה ופיצה.
מאז שהיא נולדה. כל ביקור אצל איש מקצוע הוא כמו מבחן. מה היא עושה ובעיקר מה לא. כל ביקור אצל רופא אותן השאלות.
כל רופא שאנחנו הולכות אני חוזרת עם עוד רשימת תורים חדשים שאני צריכה לקבוע. בדיקות מפה ועד לפלנד. אני משתדלת כל כך לעמוד בקצב. אבל עם זאת יש לי כוחות מוגבלים. אני עושה טעויות. הרבה. אני משתדלת המון. אני מנסה לקבל כל עזרה שאני יכולה.
העבודה שלי היא בעיקר מנטאלית.
לקבל אותה כמו שהיא.
לתת לה הרגשה שהיא טובה בדיוק כמו שהיא. לאהוב אותה אהבה שאינה תלויה בדבר.
רק כי היא הבת שלי.
רק כי היא הבת של השם.
לא להשוות אותה לאף ילד אחר.
לא להשליך עליה את התסביכים שאני עברתי בילדות.
להחזיק באמונה שהשם שומר עליה ומתכנן עבורה חיים נפלאים, שמחים, מצחיקים, בריאים ומאושרים.
יש ימים קשים. בעיקר שהולכים לגינה. או לקניון. או לסופר. אני רואה את השוני בינה לבין ילדים אחרים. אני מפחדת שלא ירצו לשחק איתה.
לפעמים יש פרצופים של אמהות.
תמיד יש הרבה ביקורת של ההורים שלי. על כל פעולה שלי.
יש רגעים שנמאס לי. שאני רק חושבת למה דווקא אני. למה נתת לי את הניסיון הזה כאילו חסרים לי ניסיונות.
יש רגעים של ייאוש. של אפיסת כוחות. של חרדה קיומית.
יש רגעים יפים וטובים יותר. היא מצחיקה אותי. מחבקת ומנשקת אותי. מתפתחת לאט לאט. אומרת מילה חדשה. עושה פעולה חדשה.
כל רגע טהור כזה אני נוצרת חזק חזק בליבי.
כדי לחזק עצמי ברגעי חולשה.
אז יש לי ילדה מיוחדת.
זה פשוט עוד אחד מהקלפים שהשם נתן לי להתמודד איתו.
